בדרכים המובילות דרומה

יום רביעי, 27.4

לווארנאמבול הגענו בשלישי בערב. התמקמנו בקמפינג יפה ליד אגם ופארק ענק של מתקני משחקים ואומגות שהילדים מיד יצאו לבדוק, אכלנו ארוחת ערב במסעדה מקסיקנית ומהרנו למופע אור קולי.

החוף הדרומי של אוסטרליה, בעיקר החלק שקרוב לווארנמבול, הוא סלעי, מצוקי ומלא שוניות וסלעים גם תוך המים. אי שם באמצע המאה ה-19, הרבה מאד ספינות של מהגרים שהיו בדרכם למלבורן התרסקו כאן, ביום האחרון של מסען הארוך. רצועת החוף הזו נקראת "חוף הספינות הטרופות" ויש כאן גם מוזיאון שעוסק בנושא (וגם מציג את חיי היום-יום בעירה של המאה ה-19) וגם מופע אור קולי המתאר את מסעה וטביעתה של ספינה אחת מפורסמת ש-2 מנוסעיה ניצלו וסיפרו את סיפורה. את המופע האור-קולי הזה ראינו. הילדים התרשמו, אנחנו קצת פחות. 

למחרת, יום רביעי בבוקר, חזרנו שוב אל המוזיאון והפעם סיירנו בו ובכפר המשוחזר. סיור מרתק! בכניסה למוזיאון כל ילד קיבל חוברת עם כתב חידה וכל פעם שפתרנו את החידה הגענו לחלק אחר בכפר שם חיכה לנו הרמז הבא+חותמת לחוברת. כך עברנו ממקום למקום, ראינו את כל הכפר היפה, נהננו מאד מהחידות שהיו מגוונות ומעניינות, ולבסוף פיצחנו את הקוד הסודי וסיימנו לאסוף את כל החותמות שבחוברת.

בצהריים עזבנו את ווארנמבול בדרכנו לאדלייד. אדלייד עדיין רחוקה ואת הדרך אליה אנחנו מתכננים לעשות ב-3-4 ימים (על מנת שלא ניסע יותר מדי שעות ביום). בדרך אנחנו עוצרים בשמורת טבע שבה אמורים לראות אמו, קואלות וקנגרואים. אמו וקואלות חיכו לנו ברחבת הפיקניקים של השמורה. על העץ מעלינו משפחה של קואלות – אם, אב וגור, ומסביבנו הולכים ומנקרים אמו. קנגרו חיפשנו אבל לא ראינו. בנוסף יש בשמורה מסלול טיול קצר שמטפס לראש הגבעה ממנה משקיפים על כל השמורה. כמובן שטיפסנו.. חתיכת עליה!!

לקראת 5 הגענו לפורטלנד, התמקמנו בקמפינג על חוף הים ואני יצאתי לריצה לאורך החוף עד שהחשיך.

יום חמישי, 28.4

בבוקר אנחנו נוסעים לטייל בכף ווטר-ברידג', שם שוכנת מושבה של כלבי ים. הטיול למושבה ארוך יחסית, כשעה לכל כיוון, ודי קשה כי בדרך אנחנו מטפסים הרבה. באמצע הדרך שלט עידוד שהצחיק אותנו. כל הדרך הלוך עינב הלכה וקיטרה "זה יהיה בדיוק כמו עם הפלטיפוסים. הולכים והולכים ובסוף לא נראה כלום.." . אבל הפעם היא טעתה ובגדול! הגענו לקצה הצוק וממש מתחתינו ראינו כ-20 כלבי ים שוחים, משחקים וקופצים באויר ועוד כמה שסתם ישנים על הסלעים. מדהימים! תענוג להתבונן בהם!

בנוסף לכלבי הים קיבלנו היום בונוס מיוחד – להקה של קנגרו קטנים (כנראה וולאבי) שהתחבאה בשיחים שליד קצה הצוק. כשהגענו לשם הם ניבהלו, הזדקפו על רגליהם האחוריות ואז החלו להתרחק בקפיצות מרשימות. היתה שם להקה ממש גדולה, כ-30 קנגרוים קטנים וחמודים! פיצוי מושלם על ההברזה אתמול.

אחרי הטיול אנחנו ממשיכים בנסיעה, עוצרים להפסקת גלידות והתרעננות ליד הנחל בנלסון שם אנחנו גם אוכלים או מחלקים את כל הפירות והירקות שיש לנו. כי מיד אחרי נלסון אנחנו עוברים לטריטורית דרום-אוסטרליה ויש חוק שאוסר להכניס פירות וירקות טריים ל-SA.

מנלסון אנחנו ממשיכים בנסיעה קצרה למאונט גמביר שב-SA. בזאת אנחנו ניפרדים רישמית מ"VIC - The place to be", וניכנסים ל"SA – The festival state" (אלו הסלוגנים על לוחיות הרישוי של המדינות השונות).

מאונט גמביר היא עיר היושבת באזור געשי לשעבר ויש בה ומסביבה הרבה מאד לועות לא פעילים של הרי געש. חלקם הפכו עם השנים לגנים שקועים יפים וחלקם מלאים במים ובעצם הם אגמים המספקים מים לתושבים.

בכל ערב עם חשיכה מתקיימת האכלה של אופוסומים (סוג של סנאי גדול) באחד הגנים השקועים בעיר. אנחנו מתייצבים במקום עם עוד כ-10 אנשים, אבל הערב רק אופוסום אחד מתייצב להאכלה. הילדים כמובן רודפים אחריו עם חתיכות תפוח ולשמחתנו הוא מסכים לקחת חתיכה מכל אחד מהם, כך שמבחינתנו המשימה הושלמה בהצלחה.

יום שישי, 29.4

אחרי סיורים קצרצרים ב-2 גנים שקועים (לא מאד מרשימים) אנחנו נוסעים לאזור האגמים. האגם הראשי נקרא בלו לייק, בגלל הצבע המיוחד של המים. המים אכן כחולים והאגם יפה. מאד! לידו נמצאים עוד 2 אגמים שאחד מהם התייבש וליד השני יש מתקני משחקים ואזור לפיקניקים. אנחנו מחליטים ללכת ברגל. אחרי זמן מה ההליכה מתארכת ושי מחליט לחזור ולהקפיץ את הרכב לחניה שליד המתקנים. אני והילדים ממשיכים לטייל, אבל מתברר שבחרנו בשביל התצפיות במקום בשביל שיורד לאגם. בקיצור, אנחנו מטפסים ומטפסים עד שמגיעים לסוף המסלול גבוה מעל האגם והמתקנים. עד לשלב הזה עוד קיוויתי שמשם תהיה ירידה מסודרת, אבל מתברר שלא. מתקשרים לשי והוא מגיע לחלץ אותנו. נוסעים לאגם, אוכלים ומשחקים במתקנים.

בצהריים אנחנו מחליטים להתקדם קצת יותר לכיוון אדלייד. בוחרים בדרך נופית לאורך הים והלגונות שלידו ונוסעים כ-300 ק"מ עד לעירה שכוחת אל בשם מנינגי. בדרך אנחנו עוצרים באחד החופים לבשל ולאכול ארוחת צהריים, אחד היתרונות בלנסוע עם הקראוון. מגיעים למנינגי, מתמקמים בקמפינג על שפת האגם, מנתקים את הרכב ואז אני נכנסת לאוטו כדי להסיע אותו 2 מטרים הצידה אבל הרכב משמיע קולות  חריקה מוזרים ומסרב לפנות. נפלה לנו הרצועה! באסה שזה קרה, אבל איזה עיתוי! איזה מזל שזה קרה אחרי שהגענו ואחרי שהתמקמנו. מחפשים פתרון ומגלים שבמנינגי יש מכונאי אחד. למזלנו הוא מוכן להגיע עוד הלילה ולראות מה קורה עם הרכב. מגיע בחור צעיר ושמן עם אסיסטנט שיכור לחלוטין (שמדבר הרבה שטויות), בודק את הרכב, מחזיר את הרצועה למקום, אבל אומר שאחד הגלגלים שבור והיא מן הסתם תיפול שוב. נוסעים 2 מטרים והיא אכן נופלת שוב. הבחור מבטיח להשיג לנו גלגל חלופי מחר בבוקר ולחלץ אותנו משם עד הצהריים. בינתיים אנחנו במנינגי, מקווים לטוב..

כך או כך, מנינגי תיזכר בעיקר בתור "עיר החגבים". לא יאמן איזה גודל של יצורים עפו שם באויר בלילה. בבוקר בדרכנו לשירותים ראינו אותם ישנים בהמוניהם על קירות המקלחת (מבחוץ), אפורים ושמנים. פחד אימים להיכנס!

יום שבת, 30.4

באמצע הלילה התחיל לרדת גשם שהמשיך ללא הפסקה עד הצהריים.

בבוקר ג'ושוע, המכונאי, נוסע לעיר הקרובה (מרחק 80 ק"מ) כדי להביא לנו את החלק החלופי וחוזר הפעם עם אסיסטנט אחר, לא שיכור אבל בלי שיניים קדמיות. אחרי שעה שהם עובדים על הרכב, בגשם, הרצועה יושבת על הגלגל החדש, מסתובבת ללא תקלות ואנחנו יכולים לצאת לדרך. לכבוד סיום התיקון הגשם סופסוף מפסיק.

נוסעים עד לאדלייד, איזה מזל שאתמול התקדמנו הרבה, מתמקמים בקמפינג שהכי קרוב לעיר והפעם בגלל שזו התמקמות לכמה ימים אנחנו טורחים ומרכיבים גם את הצלון שמחובר לקרוואן. מזג האויר בהיר ויפה ואנחנו יוצאים לסיבוב הכרות עם העיר בתקווה שנמצא אנשים ברחובות ב-8 בערב. אנחנו מגיעים למדרחוב שבמרכז העיר ולשמחתנו מתברר שבאדלייד יש חיי לילה. משוטטים ברחובות, מגיעים למדרחוב, רואים הרבה חנויות סגורות והרבה פאבים, מועדונים ובתי קפה פתוחים, הרבה אנשים ובכלל אוירה שמחה של מוצ"ש. עיר מגניבה!  

יום ראשון, 1.5

הגשם שוב מתחדש באמצע הלילה וממשיך גם בבוקר. אנחנו מתארגנים לאט, ארוחת בוקר ארוכה,  מקלחות ועינב אפילו עשתה אמבטיה. לקראת הצהריים הגשם מפסיק ואנחנו נוסעים לטייל בעמק בארוסה, עמק הכרמים והיקבים שליד אדלייד. כל האזור אכן מלא בכרמים שעכשיו לקראת החורף הם בצבעי שלכת יפהפיים של צהוב-כתום. אנחנו נוסעים בין העיירות הקטנות, משוטטים קצת ברחובות, קונים פירות יבשים (סופסוף מצאנו לעינב חמוציות) וטועמים יין באחד היקבים הותיקים והמפורסמים. היין טעים, אבל את הקניות אנחנו דוחים לשלב מאוחר יותר של הטיול. בכל מקרה, אנחנו מבטיחים להביא לסבא יין אוסטרלי.

בדרכנו חזרה אנחנו עוצרים בנמל של אדלייד, אבל מתברר שבשעה זו המקום סגור ונטוש, קצת מפתיע בהתחשב בעובדה שהיום יום ראשון.

יום שני, 2.5

3 ניחושים מי כתב את התאור הבא:

היום אנחנו שמים את ג'סטין במוסך לסידורים ושפצורים לפני ה Outback. ההערכות הפסימיות מדברות על 1000 דולר תיקונים, הערכות האופטימיות על כ 150 דולר. הפסימים כרגיל צדקו (אבל זה יסתבר רק עוד כ 3 ימים...).

ללא אוטו אנחנו מסתובבים בעיר בתחבורה הציבורית. היה מדהים ! האוטובוסים נוסעים בצד השמאלי של הכביש, ההווי באוטובוס משעשע מאוד, הכרטיסן מדהים וניתן לראות מלא חיות בר כגון קנגורים (מלא), פלטיפוסים (המון), קואלות (ללא הפסקה) – עולות ויורדות בתחנות השונות באמצעות הכרטיסיה המיוחדת שהאוסטרלים מנפיקים להם.

מזג האוויר היה גם הוא מדהים וגם אם במקרה היה יורד מבול או סערה – היא גם בטוח הייתה מדהימה. אנחנו פשוט נהנים !!!

הספקנו לבקר בפרלמנט הישן והחדש, לראות את כל המוניומנטים החשובים בעיר והכי חשוב לספר את רועי (סוף סוף) אצל ספר אסיאתי (שלא ידע מילה באנגלית) אבל עשה עבודתו נאמנה (והכי חשוב הזולה !!!).

היות ועמית מתלוננת כבר כמה ימים (46 ליתר דיוק) שאנחנו לא עושים שום SHOPPING. עשינו את הדבר הקרוב ביותר – שהוא WINDOWS SHOPPING. שזה בבסיס אותו הדבר, אבל שמגיעים לשלב הקנייה או המדידה, מסתכלים על תגית המחיר ומסכימים פה אחד (הפה שלי) שזה יקר, לא שימושי, אין בו שום צורך ונקנה את אותו דבר בסוף (הסוף שלי או הסוף של הטיול, מה שיבוא קודם).

אנחנו אפילו מספיקים לשלב קצת קולטרה באותו היום ולבקר בתערוכה מדהימה של אומנית אוסטרלית שמשלבת פסלים, תמונות ווידאו ארט. שילוב בין מציאות לדמיון ואפילו כותב שורות אלה נהנה עד מאוד.

בדרך אנחנו מקבלים טלפון מהמוסכניק הידידותי שמסביר לי שהוא בדק את הרכב ושאני אגיע לשיחה קלה. שניסיתי להבין מה הנזק, הוא נשאר בשלו וחזר והזמין אותי כלאחר כבוד לשיחה.

האופטימית כבר הבינה ש 150 דולר זה לא יהיה.

שמנו פעמנו חזרה באוטובוס למוסך – ושוב היה מדהים.

במוסך היה קצת פחות מדהים והמבין יבין והלא מבין – ישלם ובגדול.

עייפים ומרוצים חזרנו לויקטוריה לעוד לילה... מדהים!!!

 (3 הערות שלי:

1.      מזג האויר היה באמת מדהים!

2.      בזכות 1, יצאתי בבוקר לריצה לאורך הנהר של אדלייד. אמנם לאורך הנהר אבל היו הרבה עליות וירידות

3.      התערוכה במוזיאון לאומנות היתה באמת מדהימה!)

 יום שלישי, 3.5

ג'סטין עדיין מאושפז במוסך ואנחנו ממשיכים לטייל בעיר בתחבורה ציבורית. לפחות עינב מאד מתלהבת לנסוע באוטובוס ובטראם.

למרות מה ששי כתב אתמול, עדיין נשארו אי אלו מאסטים ברחבי העיר שעדיין לא ראינו, אז היום אנחנו בסיבוב השלמות. מבקרים בכמה כנסיות, באחת מהן אפילו מקבלים הדרכה אישית מהכומר המקומי, אוספים עוד כמה מבני ציבור ומקנחים בסיבוב בשוק המרכזי הגדול, המקורה והטעים. ממרכז העיר אנחנו נוסעים בטראם לחוף גלנגל, שם אנחנו מבלים כמה שעות נעימות ליד הים ושם אנחנו סופסוף עושים שופינג אמיתי וקונים לעינב נעלי התעמלות חדשות.

חוזרים למוסך ומגלים שלמרות כל ההבטחות ג'סטין עדיין לא מוכן..

יום רביעי, 4.5

לקראת הצהריים בשעה טובה ומוצלחת ג'סטין חוזר אלינו!

אנחנו מחליטים לקחת אותו לנסיעת מבחן לפני שאנחנו זזים צפונה. נוסעים דרומה לויקטור הארבור – עיירת נופש לחוף הים כ-100 ק"מ דרומה מאדלייד. מגיעים לויקטור ומטיילים על פני גשר עץ ארוך ועתיק לאי הגרניט הקטן שליד העירה. מקיפים את האי הקטן והסלעי, משחקים קצת במתקנים ואוכלים במסעדה איטלקית.

חוזרים לאדלייד ומחליטים שהמבחן עבר בהצלחה ואפשר להתחיל במסע צפונה!

יום חמישי, 5.5

בבוקר אנחנו מפרקים את ההתנחלות שהקמנו באדלייד ויוצאים צפונה לכיוון פורט אוגוסטה. אחרי כשעתיים עוצרים להפסקה בעירה בשם snowtown, מי קורא לעירה במדבר snow?!

ממשיכים בדרך ופתאום שי שם לב שהמנורה של הבטריה דולקת והבטריה בעצם לא נטענת, אחרי 5 דקות כל המנורות ברכב כבות בבת אחת. אנחנו עוצרים בצד כדי לבדוק מה קרה ומיד האוטו נכבה. וזהו הרכב מת! שנינו כבר לא יודעים אם לצחוק או לבכות, מתקשרים לשרות התמיכה בדרכים ומחכים. בינתיים אוכלים אותנו איזה 1000 זבובים.. אחרי כשעה מגיע הדוד המחלץ, שבכלל לא נראה כמו מכונאי, וב-2 שניות מאבחן שהמגע באחד הצדדים של הבטריה רופף ולכן היא לא נטענה בזמן הנסיעה. הוא מחזק אותו, מתניע את הרכב שלנו וזהו, הכל בסדר!! בשניה אחת המצב רוח שלנו עולה מ-0 ל-100 J

ממשיכים לנסוע עד פורט אוגוסטה (סה"כ כ-300 ק"מ) ושאר הדרך עוברת בנעימים.

מגיעים לפורט אוגוסטה ומיד אנחנו קופצים למרכז המידע על האאוטבק. שי חוקר את הבחורה שעובדת שם חקירת שתי וערב ושואב ממנה כל פיסת מידע אפשרית. אח"כ אנחנו נכנסים למוזיאון שמציג את התפתחות האזור מבחינה גיאולוגית ומבחינה אנושית (האבורוג'ינים והמתיישבים הלבנים). מעניין מאד!

מתמקמים בקמפינג ויוצאים לחגוג במקדונלד (האחרון שיהיה זמין בזמן הקרוב)

יום שישי, 6.5

בבוקר שי קופץ למוסך להחליף את 2 הטרמינטורים של הבטריה ובינתיים אני והילדים משחקים במתקנים בטיילת שליד הנהר. שי חוזר ואנחנו נוסעים לבקר בהרי הפלינדרז. שמורת טבע שיש בה הרים גבוהים, המון מסלולי הליכה (חלקם של כמה ימים) והמון חיות. אנחנו בוחרים מסלול בינוני של 8 ק"מ העובר בערוץ נמחל ואז מעפיל לתצפית מראש אחד ההרים. מסלול יפה וכייפי!

אח"כ אנחנו מסתובבים קצת בשמורה רואים המון אמו וקצת קנגרו, חוזרים לפורט אוגוסטה ועושים הכנות אחרונות לקראת האאוטבק: קניה ענקית בסופר (ומתפלאים מחדש איך יש מקום לכל הדברים בויקטוריה), קניה של מיכל דלק רזרבי וכביסה. זהו, אנחנו מוכנים! תחזיקו לנו אצבעות!!!