שמחה רבה, אביב הגיע, פסח בא!

יום חמישי, 14.4

לקראת הצהריים אנחנו מגיעים למלבורן ואחרי 3-4 ימים גשומים העיר מקבלת את פנינו בשמש יפה ונעימה.  מזג אויר מקסים שנמשך לאורך חמשת ימי שהותנו בעיר. אנחנו שמים את ויקטוריה בקמפינג שמרוחק כ-20 ק"מ מהעיר ונוסעים למרכז העיר. הבעיה שבמרכז העיר החניה מוגבלת לשעה או שעתיים ובחניונים רוצים 17 דולר לשעה(!!). אנחנו מחנים את הרכב בחניה לשעתיים ויוצאים להכיר את העיר. מגיעים לכיכר המרכזית היפה והעמוסה, מאד, באנשים ומגלים שבעיר מתקיים עכשיו פסטיבל צחוק והומור שכולל גם מופעי רחוב בחינם. אחרי טיול קצר לאורך הנהר וסיבוב בגלגל ענק זמני שהוקם שם אנחנו מתיישבים לראות איזה מופע סטאנד-אפ לילדים משולב בג'אגלינג (או להיפך ג'אגלינג משולב בסטנד-אפ), נהנים וצוחקים מאד. בינתיים שי רץ להאריך את החניה של הרכב.. אחרי המופע אנחנו ממשיכים לשוטט בעיר, שותים קפה, עוברים בחלק הסיני של העיר וחוזרים לקמפינג.

בדרך אנחנו עוצרים לקניות בסופר ומגלים אגף שלם של מוצרים כשרים שרובם תוצרת הארץ. הילדים ממהרים לרכוש 2 שקיות במבה (שמחירן כזהב) ושקית פתיתים J

אנחנו נמצאים עכשיו זמן קצר לפני פסח ולפני איסטר, וכמו בארץ הילדים פה יצאו לחופשה מביה"ס כבר לפני כמה ימים ובסוף השבוע הבא יצטרפו אליהם גם המבוגרים ובעצם כל המדינה תושבת לכמה ימים. הובהר לנו שיהיה ממש קשה למצוא מקום לינה באיסטר. אנחנו עדיין מקווים לטוב..

בגלל שהקמפינג רחוק מהעיר אנחנו מחליטים לישון כמה לילות באיזו דירה בעיר. רעיון נחמד, אבל כאמור אנחנו עכשיו בתקופה עמוסה במיוחד. אחרי טלפונים רבים אנחנו מוצאים דירה ל-3 לילות החל ממוצ"ש. אמנם היא לא ממש במרכז העיר, אבל כרגע אין לנו אפשרות להיות בררנים.

יום שישי, 15.4

בבוקר אני משכימה ויוצאת לריצה בפרבר שבו נמצא הקמפינג. שוב ריצה עם הרבה עליות

שוב אנחנו חוזרים עם הרכב לעיר ומחפשים חניה. הפעם שמענו על חניון שבו התשלום מוגבל ל-32 דולר ליום (ממש חינם), אבל כשאנחנו מגיעים אליו יש בחוץ שלט "החניון מלא". כמו ישראלים טובים אנחנו בכל זאת נכנסים וכמובן שאנחנו מוצאים חניה. מתחילים ללכת ומגלים שאת הספר שכחנו בקמפינג, מה שאומר שהיום אנחנו מטיילים על סמך הזיכרון של אמא.

מתחילים במוזיאון מלבורן שם יש תערוכה גדולה על מצרים והפרעונים. נשמע לנו מתאים בדיוק לקראת הפסח, אבל כאמור העיר כרגע עמוסה במיוחד וכל הכרטיסים לתערוכה אזלו עד יום חמישי. ממשיכים לשוק ויקטוריה, שהוא שוק מקורה עתיק וענק שיש בו הכל: פירות, ירקות, גבינות, לחמים, בשרים, דגים וגם אגף שלם של דוכנים עם בגדים, משחקים ושאר שטויות. עמית כמובן עוברת מדוכן לדוכן.. רוכשים לעמית כיסוי חדש ומנצנץ לאייפון שלה וממשיכים ללכת לכיוון מרכז העיר והנהר. עוברים ברחוב הקניות היוקרתי, רואים את בית העיריה ואת הפרלמנט של ויקטוריה ומגיעים לספריה העירונית. בספריה יש תערוכה על איור סיפורי ילדים ואנחנו נכנסים. בתערוכה יש גם הרבה ספרי ילדים, באנגלית כמובן. רועי ועמית קוראים כל אחד ספר ועמית גם מקריאה ומתרגמת לעינב. יפה מאד!  

חוזרים לקמפינג ואורזים לקראת המעבר לעיר. מצחיק איך התייעלנו ופתאום מזוודה אחת מספיקה לכולנו ל-3 ימים

יום שבת, 16.4

בבוקר אנחנו מאפסנים את ויקטוריה, נוסעים לעיר ומתמקמים בדירה שלנו. רוכשים כרטיסי נסיעה לחשמלית ונוסעים בה לאזור הנמל של מלבורן, שמאד מאד מזכיר את המרינה בהרצליה. במים הרבה יאכטות יפות ומרשימות וביבשה דק ובתי קפה. שבת היום והרבה אנשים מסתובבים בנמל. מחוץ לאחת המסעדות חידה – הפותר יקבל ארוחת צהריים חינם. שי פתר! אבל ויתרנו על הארוחה. אתם מוזמנים לנסות:

1

11

21

1211

מה ההגיון ומה תהיה השורה הבאה?

משם אנחנו חוזרים למרכז העיר ונכנסים לתערוכה "חלומות הופכים למציאות" על סרטי וולט דיסני. התערוכה מרתקת את כולנו ושעה ארוכה אנחנו קוראים על וולט דיסני עצמו, על תולדות האגדות, רואים את תהליך היצירה מסקיצות בעיפרון ועד לדמות הסופית הצבעונית, וצופים בקטעים מוכרים מהסרטים המצויירים. רק כשכולנו כבר מורעבים אנחנו עוזבים את המקום. תערוכה מקסימה!

אנחנו אוכלים משהוא וממשיכים לעבר גני פיצרוי, בדרך אנחנו מגלים ששבת אחה"צ הוא זמן החתונות המועדף על תושבי מלבורן ואנחנו נתקלים בכמה וכמה זוגות מתחתנים ובשושבינות המצחיקות שלהם. אנחנו מטיילים בגני פיצרוי, רואים את ביתו של קפטן קוק שהובא במיוחד מאנגליה של המאה ה-18, משחקים במתקנים ואז חוזרים לדירתנו. רק שבדרך חזרה אנחנו במקרה עובים ליד קולנוע ומגלים ש-never say never  מציג שם מחר בערב. כמובן שמיד נרכשו זוג כרטיסים לעמית ולאבא (שהתנודב ללוות אותה).

יום ראשון, 17.4

במקרה (הפעם זה באמת במקרה כי ממש לא יכולנו לבחור) הדירה שלנו נמצאת ליד ה-royal park, ולכן בבוקר שי ואני יוצאים לריצה ברחבי הפארק. סופסוף מסלול חביב ומישורי ועמוס ברצים ורוכבים

אח"כ אנחנו נוסעים עם הרכב לבית חב"ד, שנמצא בשכונה יהודית מדרום לעיר, לקנות כרטיסים לליל הסדר. טעות גדולה! לא הסדר או הכרטיסים – אלא לקחת את הרכב. חשבנו שביום ראשון בבוקר הכבישים יהיו ריקים, אבל נתקענו בכאלה פקקים ש-10 הק"מ עד לבית חב"ד לקחו לנו כשעה וחצי.. סופסוף הגענו לשכונה היהודית, פגשנו את דוד ושרה וילדיהם מנדל, גולדה ומושקה, רכשנו כרטיסים והמשכנו לכיוון החוף.

בחוף יש בימי ראשון שוק אומנות בסגנון נחלת בנימין ויש כמובן גם חוף יפהפה וטיילת ולידם נמצא הלונה פארק של מלבורן. אנחנו משוטטים בין הדוכנים בשוק ואז יורדים לחוף, מטיילים לאורכו ומתחרדנים בשמש. חוץ מעמית שרוקדת להנאתה ולהנאת המתבוננים.. קופצים ללונה פארק, הדי מיושן, שמפוצץ בילדים בחופש וכל ילד בוחר מתקן אחד (שאין לו תור, כי לחלק מהמתקנים יש תור של שעה). אנחנו חוזרים לעיר, כי יש לנו כרטיסים לסרט. שי ועמית הולכים לסרט של JB  ואילו רועי, עינב ואני רואים את RIO, סרט מצויר חמוד מאד!

יום שני, 18.4

 היום ליל הסדר!

את הבוקר אנחנו מתחילים לאט לאט ורק לקראת 12 יוצאים מהדירה לכיוון הגנים הבוטניים של מלבורן. אנחנו מטיילים לאורך הנהר עד לגנים היפהפיים, מתחרדנים בשמש ליד האגם, מאכילים ברווזים והילדים גם מסיירים ונהנים בגן הבוטני לילדים. רק אחרי 3 אנחנו חוזרים לדירה ומתחילים במרתון מקלחות והתארגנויות, שכולל גם טלפונים ”חג שמח" אל ומהארץ.

נוסעים לבית חב"ד ומגלים שהגענו לאירוע ענקי עם יותר מ-150 משתתפים, רובם תרמילאים ותרמילאיות צעירים. אנחנו, כמובן, הכי זקנים שם.. אני והבנות הולכות עם שרה להדליק נרות לחג ושי ורועי הולכים להתפלל עם הבנים. שי פורש אחרי כמה דקות אבל רועי נשאר עד הסוף ומתפלל באדיקות בשביל כולנו. בינתיים אנחנו משוחחים עם החברה הצעירים והמאד נחמדים. אחרי התפילה סופסוף מתחילים לקרוא את ההגדה. הרבי צעיר ונחמד, האוירה חגיגית ועליזה ומבחינה הלכתית יש התחשבות בקהל האפיקורסי.. קריאת ההגדה מתחלקת בין אנשים רבים בקהל, כששי מתכבד לקרוא בשם כל המשפחה המטיילת. כשמגיעים ל"מה נשתנה" הבן של הרבי, מנדל, עולה על הכסא ושר לבדו. עינב מאד מאד מתבאסת. ואז הרבי מזמין גם אותה לעלות על הכסא ולשיר שוב, לבדה, את מה נשתנה. הילדה מסכימה ובלי שום בושה עולה לשיר בפני 150 איש שהיא לא מכירה. כל הכבוד לה! וגם הקהל משתף פעולה ושר איתה שוב באותה ההתלהבות. שאר הערב עינב שיחקה מאד יפה עם מנדל וגולדה

לאורך כל הסדר חשבנו על המשפחה ועל הבדיחות הקבועות שלנו (דן אנוכי, מדור לדור, ונצעק..). הכי מצחיק שפה כשכתוב "רחצה" 150 איש קמים ועומדים בתור בשביל לנטול ידיים, איפה סבא שיגיד "התרחצתי כבר קודם"?!?! וגם מה זה הדיקט העגול הזה שהם קוראים לו מצה? איפה מצות אביב המרובעות והחביבות שלנו?!

לאט לאט ככל שהערב התמשך והיין נמזג ונמזג ונמזג האוירה נהייתה יותר ויותר עליזה. אחרי האוכל, שהיה סביר ומשביע אבל לא דומה לאוכל של הסבתות, היתה מחרוזת של שירי ארץ ישראל וריקודים. את החצי השני של ההגדה קראו בזריזות ובמהירות רבה (מאד מאד), כך שזה אפילו לא היה מציק. ולסיום "אחד מי יודע" סוער במיוחד כשכולם עומדים על הכסאות שרים ורוקדים. היה שמח! יופי של חוויה לכולנו!

רק לקראת חצות חזרנו לדירה כשסבב הטלפונים לארץ נמשך עוד עמוק לתוך הלילה.. (ככה זה כסוף סוף יש אינטרנט זמין ובחינם)

חג שמח!!

לסיכום: מלבורן עיר גדולה, סואנת, שוקקת חיים, חנויות, מסעדות ובתי קפה משובחים. אנחנו הגענו אליה בתקופה עמוסה במיוחד, כנראה שאפילו עמוסה מדי. הרחובות במרכז העיר רועשים נורא, המוני אנשים ברחובות, מכוניות וחשמליות (אין ספק שאני בעד רכבת תחתית). העיר מלאה גנים ופארקים מושקעים ומטופחים ושוב ושוב מצאנו עצמנו נמשכים אל הנהר היפה ואל הפארקים הירוקים. אחרי 5 ימים בעיר בהחלט הרגשנו שהיכרנו ומיצינו ושהגיע הזמן להמשיך הלאה

מערבה מכאן

יום שבת, 9.4

היום אנחנו עוברים ממדינת NSW למדינת ויקטוריה בדרכנו דרומה ומערבה לעבר מלבורן. בצער רב אנחנו נפרדים מהאגם הקסום שלנו ויוצאים לחפש פלטיפוסים. פלטיפוס הוא מין שילוב מוזר בין ברווז לבונה שהפך סמל אוסטרלי. קצת דרומה מההרים המושלגים משתרעת ארץ הפלטיפוסים. אנחנו מבקרים ב-3 מקומות שונים שבהם אמורים לראות אותם ו-3 פעמים אנחנו נכשלים כשלון חרוץ. אמרו לנו שצריך סבלנות ושעדיף לבוא מוקדם בבוקר או ממש בסוף היום. לא עמדנו בשני התנאים.. מאחר וסבלנות היא לא תכונה חזקה במשפחתנו, אחרי 10 דקות של בהייה בנחל היפה והרגוע הוחלט לזוז הלאה. ולכן נאלץ להאמין להם שיש שם פלטיפוסים ולהסתפק בשלטי ההסבר.

קוריוז קטן – באחת הנסיעות פתאום עדר פרות חוסם את דרכנו. לוקח כמה דקות עד ש-2 בוקרים קשוחים על סוסים מכוונים אותן לעקוף אותנו.. קטעים!

לקראת סוף היום אנחנו מגיעים לעיירה בשם אורבוסט בדרך לסנואי ריבר ומתמקמים ללילה. פה דווקא ממש נעים בערב (לא קר בכלל), אבל יש מלא ברחשים.

בלילה משתנה מזג האויר השמשי ומתחיל לרדת גשם

יום ראשון, 10.4

בבוקר אנחנו ממשיכים בדרכנו לנחל המושלג. שמים את ויקטוריה בקמפינג וממשיכים לטיול בנחל. כל הדרך לנחל השמיים אפורים ומטפטף עלינו. אנחנו מגיעים לנקודת התצפית הראשונה ומתבאסים לצאת לטייל בגשם. ממשיכים הלאה ולשמחתנו השמיים מתבהרים. יוצאים לטיול לנקודת התצפית השניה שמשקיפה על הקניון הכי עמוק במדינת ויקטוריה, 500 מטרים גובהו. בהחלט מרשים! סופסוף אנחנו גם פוגשים עוד אנשים. לפעמים עושה רושם שאין פה בכלל מטיילים, בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו אנחנו לבד..

ממשיכים הלאה ויורדים לתחתית הקניון לנחל עצמו. הירידה מתפתלת בכביש, שיותר דומה לשביל עפר כבוש, צר כשמצד אחד קיר ומהצד השני תהום. מפחיד! מאד! אבל הנוף יפהפה. לפעמים יש יתרונות בלהיות לגמרי לבד על הכביש.. לא ברור לנו איך 2 מכוניות אמורות לעבור שם אחת ליד השניה. מגיעים למטה לנחל ולגשר העץ שעובר מעליו. הגשר נראה ישן ורעוע, ויש מרווחים בין הקרשים המרכיבים אותו וביניהם רואים את הגובה עד לנחל. מפחיד כבר אמרתי?!?!

לוקחים נשימה עמוקה ומטפסים את כל הכביש המפחיד חזרה במעלה ההר, כשפתאום 3 קנגרואים חוצים בדילוגים את הכביש לפנינו, עומדים לצידו ומסתכלים עלינו מופתעים. איזה מתוקים!

חוזרים באותה הדרך שבאנו וכשאנו מגיעים לנקודת התצפית הראשונה אנחנו מחליטים שעכשיו יש מזג אויר מצוין בשביל לטייל אליה. היה שווה, כי אנחנו מגיעים לתצפית נוספת אל הקניון כשהפעם רואים שורה של מפלים גבוהים ומרשימים שזורמים אל הנחל שלמטה.

על טיפות הדלק האחרונות אנחנו חוזרים לעיירה שלנו. מתנחלים באיזה אינטרנט קפה (המקום היחידי שפתוח ב-6 בערב) ועושים לבעל המקום את היומית (או החודשית). עוברים לקמפינג מכינים פופקורן ומארגנים צפיה משפחתית ב"גוליבר". כל הלילה לא הפסיק לרדת גשם

יום שני, 11.4

בבוקר אנחנו ממשיכים בדרכנו דרומה ואחרי נסיעה קצרה מגיעים ל"חוף 90 המיילים". זוהי בעצם רצועת חוף ארוכה, 90 מייל, שלאורכה יש 3-4 לגונות גדולות, שקטות ויפות שמשום מה נקראות אגמים. הלגונות כמעט מתחברות זו לזו, כך שיש בעצם רצועת מים רגועה שמקבילה לים. לאורך הלגונות יש הרבה עיירות קטנות, הרבה מעגנים, הרבה סירות וכמובן הרבה חופים יפים לרחצה.

הבעיה היא שאנחנו מגיעים למקום ביום מעונן שממש לא מזמין רחצה בים, וגם התחזית לימים הבאים אפור וגשום לפרקים. באסה!

בכל זאת אנחנו מטיילים בכמה עיירות קטנות וציוריות, רואים המון סירות, המון וילות יפות שיושבות ממש על החוף ואפילו כמה אנשים אמיצים שחותרים בקנו. בהמשך היום מתבהר ואפילו יוצאת קצת שמש ואנחנו מתיישבים על חוף הים, משכשכים רגליים בים ומשחקים בחול.

עוד לילה של גשם שוטף

יום שלישי, 12.4

בבוקר אני משכימה לריצה לאורך לשון-הים קאנינגהם ומעירה כמה ברבורים שחורים יפהפיים

בגלל מזג האויר אנחנו מחליטים להתקפל לכיוון מלבורן, אבל לא לפני שנבקר בפיליפ איילנד. האי הזה שנמצא ממזרח למלבורן, ממש קרוב לעיר (יחסית), מפורסם בעיקר במצעד הפינגווינים שמתקיים בו מדי ערב עם השקיעה. את רוב היום אנחנו מעבירים בנסיעה של כ-300 ק"מ. שמתחילה בגשם שוטף ומסתיימת ביום יפה ובהיר. לקראת 4 אנחנו מגיעים לאי, בדיוק בזמן בשביל להתארגן ולהתייצב בזמן למצעד היומי.

לקראת השקיעה אנחנו מתעטפים היטב ויחד עם עוד עשרות תיירים מכל העולם (סופסוף הגענו למקום תיירותי ומרגישים שיש עוד אנשים שמבקרים פה) אנחנו יושבים על טריבונות שצופות על הים, ממרחק 3-4 מטרים. יושבים ומחכים.. ומחכים.. ומחכים.. אחרי כשעה, אחרי שעינבי כבר נשברה והודיעה שהיא תסתדר גם בלי פינגווינים, הם סופסוף מופיעים. קטנים וחמודים. יוצאים בקבוצות קטנות מהמים, מתנערים ומחכים קצת עד שהם מחליטים לחצות את החוף ולהיכנס אל בין השיחים שם נמצאים הבתים שלהם. מחזה מרתק! אנחנו יושבים מוקסמים ומחכים לעוד ועוד פינגווינים שיצוצו מהמים. אחרי כשעה מיצינו את המחזה ואנחנו מתחילים לחזור. הדרך חזרה היא על גבי שביל מעץ שעובר מעל השיחים, כך שמכל הכיוונים אנחנו רואים (ממש מקרוב) ושומעים את הפינגווינים. הם משמיעים קולות ממש מצחיקים, משהוא בין ציוץ לנחירה. בקיצור, חוויה מוצלחת ומקסימה!

תאלצו להאמין לנו כי אסור בשום אופן לצלם שם (עם ובלי פלאשים)

עוד לילה גשום

יום רביעי, 13.4

כל היום ירד גשם, לסירוגין, ולכן חיפשנו בעיקר תעסוקה במקומות סגורים. האי פיליפ משמש כמקום נופש ושעשוע לתושבי מלבורן ולכן לא חסר מה לעשות בו.

את מחציתו הראשונה של היום אנחנו מבלים ב"maze N things", מקום שהוא חיקוי מושלם לפאזל וורלד המפורסם של וואנקה. המקום כולל מסלול שעובר במספר חדרים שבכל אחד יש הפתעות ואשליות מסוג שונה (גדלים, שיפועים, מראות, תלת מימד וכו'), יש גם מבוך מראות מצחיק מאד ויש גם חדר שמלא במשחקי חשיבה וחידות, לשימוש חופשי של הקהל. בחוץ יש מבוך גדול, אורכו 2.5 ק"מ, שבו משוטטים בחיפוש אחר 4 דגלים בצבעים שונים. חיכינו להפוגה בגשמים ואז יצאנו לנסות מזלנו במבוך. זה היה אתגר כפול, כי בנוסף למבוך היינו צריכים גם להתחמק מהשלוליות הרבות. את האתגר הראשון פיצחנו בהצלחה תוך כחצי שעה, באתגר השני רועי ועינב נכשלו כישלון חרוץ ושניהם סיימו את המבוך רטובים לגמרי.

אחרי המבוך נסענו למפעל השוקולד של פני. נכנסנו לסיור שמתחיל בהסברים על תהליך ייצור השוקולד, ממשיך דרך חדר ובו פסלי שוקולד מרשימים ומסתיים ליד פס הייצור המקומי. לאורך הסיור יש הפעלות שמשלבות שוקולד – מכונה שמאפשרת לצייר ציור קטן משוקולד ואחרי 2-3 דקות הוא מוכן ומקבלים אותו ואפשר כמובן לאכול אותו, 2 מכונות משחק שבהן כדורי המשחק הם כדורי שוקולד ורובוט שוקולד שמביא קוביית שוקולד מהסוג שבוחרים. עינב הפעילה את הרובוט הזה שוב ושוב ושוב עד שהוא כבר כמעט התייאש ממנה. בוא נגיד שיצאנו משם עם הרעלת שוקולד קלה..

ניצלנו עוד הפוגה בגשם ונסענו לפינה הדרומית מערבית של האי, ממש ממש לקצה שלו. שם יש אי קטן שעליו אמורים להיות כלבי ים. כמו כן יש שם 2 שבילים שיורדים אחד לאורך הצד המערבי ואחד לאורך הצד הדרומי ומאפשרים תצפית יפה על החופים הצוקיים ועל הסלעים שפזורים בים. את כלבי הים לא ראינו, אבל יש שם רוח! הרבה רוח! כמעט שעפנו ואם לא אז קפאנו. טיילנו קצת, צפינו קצת ומיהרנו לחזור לקראוון החמים והנעים שלנו.

עוד לילה גשום..