מערבה מכאן

יום שבת, 9.4

היום אנחנו עוברים ממדינת NSW למדינת ויקטוריה בדרכנו דרומה ומערבה לעבר מלבורן. בצער רב אנחנו נפרדים מהאגם הקסום שלנו ויוצאים לחפש פלטיפוסים. פלטיפוס הוא מין שילוב מוזר בין ברווז לבונה שהפך סמל אוסטרלי. קצת דרומה מההרים המושלגים משתרעת ארץ הפלטיפוסים. אנחנו מבקרים ב-3 מקומות שונים שבהם אמורים לראות אותם ו-3 פעמים אנחנו נכשלים כשלון חרוץ. אמרו לנו שצריך סבלנות ושעדיף לבוא מוקדם בבוקר או ממש בסוף היום. לא עמדנו בשני התנאים.. מאחר וסבלנות היא לא תכונה חזקה במשפחתנו, אחרי 10 דקות של בהייה בנחל היפה והרגוע הוחלט לזוז הלאה. ולכן נאלץ להאמין להם שיש שם פלטיפוסים ולהסתפק בשלטי ההסבר.

קוריוז קטן – באחת הנסיעות פתאום עדר פרות חוסם את דרכנו. לוקח כמה דקות עד ש-2 בוקרים קשוחים על סוסים מכוונים אותן לעקוף אותנו.. קטעים!

לקראת סוף היום אנחנו מגיעים לעיירה בשם אורבוסט בדרך לסנואי ריבר ומתמקמים ללילה. פה דווקא ממש נעים בערב (לא קר בכלל), אבל יש מלא ברחשים.

בלילה משתנה מזג האויר השמשי ומתחיל לרדת גשם

יום ראשון, 10.4

בבוקר אנחנו ממשיכים בדרכנו לנחל המושלג. שמים את ויקטוריה בקמפינג וממשיכים לטיול בנחל. כל הדרך לנחל השמיים אפורים ומטפטף עלינו. אנחנו מגיעים לנקודת התצפית הראשונה ומתבאסים לצאת לטייל בגשם. ממשיכים הלאה ולשמחתנו השמיים מתבהרים. יוצאים לטיול לנקודת התצפית השניה שמשקיפה על הקניון הכי עמוק במדינת ויקטוריה, 500 מטרים גובהו. בהחלט מרשים! סופסוף אנחנו גם פוגשים עוד אנשים. לפעמים עושה רושם שאין פה בכלל מטיילים, בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו אנחנו לבד..

ממשיכים הלאה ויורדים לתחתית הקניון לנחל עצמו. הירידה מתפתלת בכביש, שיותר דומה לשביל עפר כבוש, צר כשמצד אחד קיר ומהצד השני תהום. מפחיד! מאד! אבל הנוף יפהפה. לפעמים יש יתרונות בלהיות לגמרי לבד על הכביש.. לא ברור לנו איך 2 מכוניות אמורות לעבור שם אחת ליד השניה. מגיעים למטה לנחל ולגשר העץ שעובר מעליו. הגשר נראה ישן ורעוע, ויש מרווחים בין הקרשים המרכיבים אותו וביניהם רואים את הגובה עד לנחל. מפחיד כבר אמרתי?!?!

לוקחים נשימה עמוקה ומטפסים את כל הכביש המפחיד חזרה במעלה ההר, כשפתאום 3 קנגרואים חוצים בדילוגים את הכביש לפנינו, עומדים לצידו ומסתכלים עלינו מופתעים. איזה מתוקים!

חוזרים באותה הדרך שבאנו וכשאנו מגיעים לנקודת התצפית הראשונה אנחנו מחליטים שעכשיו יש מזג אויר מצוין בשביל לטייל אליה. היה שווה, כי אנחנו מגיעים לתצפית נוספת אל הקניון כשהפעם רואים שורה של מפלים גבוהים ומרשימים שזורמים אל הנחל שלמטה.

על טיפות הדלק האחרונות אנחנו חוזרים לעיירה שלנו. מתנחלים באיזה אינטרנט קפה (המקום היחידי שפתוח ב-6 בערב) ועושים לבעל המקום את היומית (או החודשית). עוברים לקמפינג מכינים פופקורן ומארגנים צפיה משפחתית ב"גוליבר". כל הלילה לא הפסיק לרדת גשם

יום שני, 11.4

בבוקר אנחנו ממשיכים בדרכנו דרומה ואחרי נסיעה קצרה מגיעים ל"חוף 90 המיילים". זוהי בעצם רצועת חוף ארוכה, 90 מייל, שלאורכה יש 3-4 לגונות גדולות, שקטות ויפות שמשום מה נקראות אגמים. הלגונות כמעט מתחברות זו לזו, כך שיש בעצם רצועת מים רגועה שמקבילה לים. לאורך הלגונות יש הרבה עיירות קטנות, הרבה מעגנים, הרבה סירות וכמובן הרבה חופים יפים לרחצה.

הבעיה היא שאנחנו מגיעים למקום ביום מעונן שממש לא מזמין רחצה בים, וגם התחזית לימים הבאים אפור וגשום לפרקים. באסה!

בכל זאת אנחנו מטיילים בכמה עיירות קטנות וציוריות, רואים המון סירות, המון וילות יפות שיושבות ממש על החוף ואפילו כמה אנשים אמיצים שחותרים בקנו. בהמשך היום מתבהר ואפילו יוצאת קצת שמש ואנחנו מתיישבים על חוף הים, משכשכים רגליים בים ומשחקים בחול.

עוד לילה של גשם שוטף

יום שלישי, 12.4

בבוקר אני משכימה לריצה לאורך לשון-הים קאנינגהם ומעירה כמה ברבורים שחורים יפהפיים

בגלל מזג האויר אנחנו מחליטים להתקפל לכיוון מלבורן, אבל לא לפני שנבקר בפיליפ איילנד. האי הזה שנמצא ממזרח למלבורן, ממש קרוב לעיר (יחסית), מפורסם בעיקר במצעד הפינגווינים שמתקיים בו מדי ערב עם השקיעה. את רוב היום אנחנו מעבירים בנסיעה של כ-300 ק"מ. שמתחילה בגשם שוטף ומסתיימת ביום יפה ובהיר. לקראת 4 אנחנו מגיעים לאי, בדיוק בזמן בשביל להתארגן ולהתייצב בזמן למצעד היומי.

לקראת השקיעה אנחנו מתעטפים היטב ויחד עם עוד עשרות תיירים מכל העולם (סופסוף הגענו למקום תיירותי ומרגישים שיש עוד אנשים שמבקרים פה) אנחנו יושבים על טריבונות שצופות על הים, ממרחק 3-4 מטרים. יושבים ומחכים.. ומחכים.. ומחכים.. אחרי כשעה, אחרי שעינבי כבר נשברה והודיעה שהיא תסתדר גם בלי פינגווינים, הם סופסוף מופיעים. קטנים וחמודים. יוצאים בקבוצות קטנות מהמים, מתנערים ומחכים קצת עד שהם מחליטים לחצות את החוף ולהיכנס אל בין השיחים שם נמצאים הבתים שלהם. מחזה מרתק! אנחנו יושבים מוקסמים ומחכים לעוד ועוד פינגווינים שיצוצו מהמים. אחרי כשעה מיצינו את המחזה ואנחנו מתחילים לחזור. הדרך חזרה היא על גבי שביל מעץ שעובר מעל השיחים, כך שמכל הכיוונים אנחנו רואים (ממש מקרוב) ושומעים את הפינגווינים. הם משמיעים קולות ממש מצחיקים, משהוא בין ציוץ לנחירה. בקיצור, חוויה מוצלחת ומקסימה!

תאלצו להאמין לנו כי אסור בשום אופן לצלם שם (עם ובלי פלאשים)

עוד לילה גשום

יום רביעי, 13.4

כל היום ירד גשם, לסירוגין, ולכן חיפשנו בעיקר תעסוקה במקומות סגורים. האי פיליפ משמש כמקום נופש ושעשוע לתושבי מלבורן ולכן לא חסר מה לעשות בו.

את מחציתו הראשונה של היום אנחנו מבלים ב"maze N things", מקום שהוא חיקוי מושלם לפאזל וורלד המפורסם של וואנקה. המקום כולל מסלול שעובר במספר חדרים שבכל אחד יש הפתעות ואשליות מסוג שונה (גדלים, שיפועים, מראות, תלת מימד וכו'), יש גם מבוך מראות מצחיק מאד ויש גם חדר שמלא במשחקי חשיבה וחידות, לשימוש חופשי של הקהל. בחוץ יש מבוך גדול, אורכו 2.5 ק"מ, שבו משוטטים בחיפוש אחר 4 דגלים בצבעים שונים. חיכינו להפוגה בגשמים ואז יצאנו לנסות מזלנו במבוך. זה היה אתגר כפול, כי בנוסף למבוך היינו צריכים גם להתחמק מהשלוליות הרבות. את האתגר הראשון פיצחנו בהצלחה תוך כחצי שעה, באתגר השני רועי ועינב נכשלו כישלון חרוץ ושניהם סיימו את המבוך רטובים לגמרי.

אחרי המבוך נסענו למפעל השוקולד של פני. נכנסנו לסיור שמתחיל בהסברים על תהליך ייצור השוקולד, ממשיך דרך חדר ובו פסלי שוקולד מרשימים ומסתיים ליד פס הייצור המקומי. לאורך הסיור יש הפעלות שמשלבות שוקולד – מכונה שמאפשרת לצייר ציור קטן משוקולד ואחרי 2-3 דקות הוא מוכן ומקבלים אותו ואפשר כמובן לאכול אותו, 2 מכונות משחק שבהן כדורי המשחק הם כדורי שוקולד ורובוט שוקולד שמביא קוביית שוקולד מהסוג שבוחרים. עינב הפעילה את הרובוט הזה שוב ושוב ושוב עד שהוא כבר כמעט התייאש ממנה. בוא נגיד שיצאנו משם עם הרעלת שוקולד קלה..

ניצלנו עוד הפוגה בגשם ונסענו לפינה הדרומית מערבית של האי, ממש ממש לקצה שלו. שם יש אי קטן שעליו אמורים להיות כלבי ים. כמו כן יש שם 2 שבילים שיורדים אחד לאורך הצד המערבי ואחד לאורך הצד הדרומי ומאפשרים תצפית יפה על החופים הצוקיים ועל הסלעים שפזורים בים. את כלבי הים לא ראינו, אבל יש שם רוח! הרבה רוח! כמעט שעפנו ואם לא אז קפאנו. טיילנו קצת, צפינו קצת ומיהרנו לחזור לקראוון החמים והנעים שלנו.

עוד לילה גשום..