ריקוד המכונה

יום רביעי, 30.3

יום מלחיץ ומרגש עומד בפתח, אנחנו אמורים לאסוף את האוטו ואת הקראוון ולצאת לדרך!

הבוקר נפתח במרתון אריזות. לא להאמין כמה בלאגן אפשר לייצר בחדר לא גדול אחד..

הרכב יהיה מוכן רק ב-2, ולכן את הבוקר אנחנו מעבירים במוזיאון אוסטרליה. המוזיאון די גדול ואנחנו בחרנו לבקר במספר מחלקות: שלדים, חיות אוסטרליות ודינוזאורים. היה מרתק! הילדים קראו ולמדו והתפעלו ונבהלו... במחלקת החיות יש שולחן מגע שבכל אזור שנוגעים מותקפים על ידי חיה אוסטרלית מסוכנת אחרת: כריש, תנין, נחשים, נמלים ארסיות וכו' ואז מופיע הסבר על סוג הפגיעה, חומרתה והאם וכיצד (אם בכלל) ניתן לטפל בה. מפחיד!!

בזאת סיימנו את ביקורנו הראשון בסידני. עיר מדהימה!!
גדולה, סואנת, מלאה אנשים ופעילות, מתעוררת ב-6 בבוקר והולכת לישון בשעות הקטנות של הלילה, פאבים, מסעדות, בתי קפה, פארקים יפים, מוזיאונים והמון שמחת חיים. ולמרות הגודל היא נעימה והאנשים נורא נחמדים. אחרי כמה ימים כבר הרגשנו קצת בבית. הכרנו את הסביבה וידענו לנווט את דרכנו חזרה לחדר, ואפילו המוכר בבית הקפה שליד המלון כבר הכיר אותי וידע איזה קפה אני אוהבת..
אחלה עיר! אהבנו אותה מאד!!
עוד נחזור אליה בסוף הטיול בתקווה שהמזל ומזג האויר יאירו לנו פנים..

ב-2 אנחנו מתייצבים לקבל את הרכב שלנו. חותמים, משלמים והיידה דרומה לקראוון.

רייצ'ל וטרנט (המוכרים) כבר מחכים לנו ואחרי הדרכה ארוכה אנחנו מחברים את הקראון לרכב. כבר ערב ואנחנו מחליטים לחפש חדר או פארק קראוונים ללילה הראשון. חדר פנוי לא מצאנו ב-3 מוטלים בדרך ולכן אנחנו עוצרים בפארק הקראוונים הראשון שראינו. רועי ועינב כבר נרדמו ברכב. הבעיה היא שאין לנו מושג איך להחנות את המפלצת.. בלית ברירה מאשרים לנו לישון ברחבה שליד המשרד.. עוד בעיה – עוד לא ארגנו את הקראוון, הכל עדיין ארוז בתיקים וגם אין לנו מצעים ושמיכות. בלית ברירה אנחנו ישנים כמו חורנים ומתכסים במגבות. בעיה שלישית מתגלה רק בהמשך – מסילת רכבת עוברת ממש בצמוד לפארק ואחת לשעה (בערך) כולנו מתעוררים מהרכבת.. ואם לא ממנה אז מהגשם החזק שיורד על הקראוון (הזדמנות מצויינת לגלות שאין דליפות)

יום חמישי, 31.3

אחרי לילה מאד לא שקט אנחנו קמים מלאי מרץ, מוציאים הכל מהקראוון ומהרכב ומתחילים לפרוק תיקים ולארגן את כל הציוד בתוך הקראוון. תוך כשעה עמית ואני משתלטות על כל הבלאגן ויש לנו קראוון חמוד ומדוגם. מאד מפתיע, לטובה, לגלות שיש מקום לכל הדברים שלנו..

יוצאים לכיוון ההרים הכחולים, אבל בדרך אנחנו עוצרים בסוג של גן חיות שמציג את החיות האוסטרליות בסביבה כמה שיותר אופיינית וטבעית. כשהרבה חיות מסתובבות חופשי ממש לידנו. מזכיר קצת את גן-גורו.. כולנו מתלהבים ללטף ולהאכיל קנגורואים מכל מיני סוגים וגדלים והכי הכי חמודות הן הקואלות, שגם אותן ניתן ללטף (מסתבר שהן ישנות כל-כך עמוק שזה בכלל לא מפריע להן). אח"כ רואים גם דינגואים, שד טסמני וקרוקודיל ענקי – והם כבר קצת פחות חמודים בעיננו.

משם אנחנו ממשיכים לכיוון קטומבה וכבר מזמינים מקום בפארק קראוונים נחמד, כשפתאום באמצע האוטוסטרדה אנחנו קולטים עננים של עשן לבן ושחור יוצאים מהאגזוז שלנו. במהירות רבה אנחנו עוצרים בצד הדרך ומזמינים חילוץ. אחרי שעה של התייבשות מגיע גרר שגורר את הרכב ואת הקראוון לעירה שכוחת אל בשם פנרית'. תוך כדי המתנה עוקצת את עמית איזו נמלה מקומית, זה בדיוק מה שחסר לנו עכשיו.. מגיעים למוסך, אבל הוא כבר סגור להיום ויטפל בנו רק מחר. מוצאים מלון (דווקא יפה) עם חדר משפחתי ענקי ללילה. ליד המלון נמצא האיצטדיון של קבוצת הרוגבי הידועה, הפנתרים של פנרית'. בוא נגיד בעדינות שזה ממש לא דומה למכתש, ואפילו לא לאצטדיון ר"ג. קמפוס ענקי ומפואר שכולל גם מסעדות, אזורי פעילות לילדים וגולף-מים. את הערב אנחנו מבלים שם במשחקים ובנעימים

יום שישי, 1.4

ב-7 בבוקר שי כבר יוצא בדרכו למוסך. שם מקבלים אותו בבשורות רעות ומודיעים לו שיש הרבה בעיות ושגם אין חלפים מתאימים באזור ואנחנו נאלץ לחכות שם עד יום שני אולי שלישי.. כמה שיחות נזעמות למוכרי הרכב שמיד דואגים לחלפים מתאימים ואפילו מביאים אותם בעצמם מסידני למוסך. המוסכניק המקומי הוא בחור אוסטרלי חסון וחביב שמרגיע אותנו שהרכב דווקא במצב טוב וזה סתם "חוסר מזל של מתחילים”. והוא גם מבטיח שעד 4 הרכב יהיה מוכן.

בינתיים רועי ואני יורדים ללובי ורואים באינטרנט את סוף המשחק בו מכבי מנצחת את ויטוריה ועולה לפיינל-פור! הילד מאושר!

שי חוזר לחדר ואת שאר היום אנחנו מבלים בטיול לאורך הנחל של פנרית'. הנהר יפה, מזג האויר מצוין, ויש שם דווקא טיילת חמודה. וכמובן, הרבה רצים.. (ואנחנו?! מה יהיה עם הריצה שלנו?!?!)

רק שכל הזמן שי ממלמל לעצמו "למה לא שכרתי רכב? למה לא שכרתי רכב?"..

ב-4 אנחנו מתייצבים במוסך ומגלים להפתעתנו שהרכב אכן מוכן ומזומן לנסיעה. גארי מבטיח שהרכב לא יעשה יותר בעיות, אם רק נבדוק ונוודא שיש בו שמן ומים (מה ששי עושה מאז בנאמנות 6 פעמים ביום..). בלב כבד ומלא חששות אנחנו מחברים את הקראוון ויוצאים שוב לעבר ההרים הכחולים. מגיעים בשלום לקטומבה, חונים בפארק קראוונים חמוד, מסתובבים קצת בעיר ויוצאים לקניות בסופר למלא את הקראוון הריק.

מצרפת תמונה של הצמד חמד, הרכב והקראון או בשמותיהם הרישמיים: ג'סטין ו.. ויקטוריה

יום שבת, 2.4

ב-8 בבוקר נשמעות לפתע זעקות אימה ברחבי הפארק. עמית הלכה לשירותים ופגשה שם.. צפרדע! לעמית ולצפרדע שלום..

אחרי ארוחת בוקר מושקעת אנחנו יוצאים לבקר באטרקציות המרכזיות של ההרים הכחולים. מתחילים בסדרה של תצפיות על העמק ועל "3 האחיות" (3 סלעים מפורסמים), ממשיכים בטיול רגלי עד למרגלות 3 האחיות ומטפסים חזרה בכמה מאות מדרגות תלולות.

אח"כ אנחנו יורדים לעמק עצמו. מתוך מגוון האפשרויות הקיימות אנחנו בחרנו לרדת ברכבת ולחזור ברכבל. הרכבת מוכרזת "כרכבת התלולה ביותר בעולם שנושאת אנשים", אין לי מושג אם התואר המכובד הזה נכון או לא, אבל זו בהחלט רכבת תלולה מאד!! יורדים בזוית של 52 מעלות. הכסאות ברכבת מוטים אחורה, ולמרות זאת בקטעים מסויימים זה מרגיש כמעט כאילו אנחנו עומדים על הרגליים. הילדים, כמובן, בחרו לשבת בשורה הראשונה של הרכבת (השקופה) ומאד נהנו. רק אמא נלחצה וירדה את רוב הנסיעה בעיניים עצומות, ולכן גם אין תמונות..

למטה יש מספר מסלולי טיול והליכה ברחבי העמק. אנחנו מטיילים למרגלות המפל הגדול (270 מטרים) ואח"כ ממשיכים במסלול הארוך עד לתחנה של הרכבל. העליה חזרה ברכבל מהירה, נחמדה ונעימה לכולם.

אוכלים צהריים, חוזרים לפארק, הילדים משחקים במתקנים ואני יצאתי סופסוף לרוץ. אין לי מושג כמה רצתי או באיזה קצב, כי ה-GPS  לא עבד, אבל מה שבטוח זה שאנחנו בהרים ויש פה המון עליות!

היום יומולדת לנועה, החברה של רועי, והם קבעו לדבר בסקייפ, מה שחייב אותנו למצוא אינטרנט זמין בדיוק ב-8 בערב ושימש תירוץ מעולה לשבת באיזה פאב\מסעדה מקומיים. העיקר שהילדים דיברו.. מזל טוב לנועה החמודה!!

יום ראשון, 3.4

בבוקר אנחנו מחברים את הקראוון ויוצאים למערות ג'נולן, מערות הנטיפים הכי גדולות באוסטרליה. פתאום, כ-8 ק"מ לפני המערות, אנחנו רואים שלט שמפה והלאה הנסיעה עם קראוונים אסורה. אנחנו מסתובבים וחוזרים עד ל-rest area הקרוב, שם אנחנו ניפרדים מהקראוון וחוזרים למערות בלעדיו. במערות האלה יש כ-380 חללים שהתגלו ומופו וכל חצי שעה יוצא סיור לחלק אחר של המערות. אנחנו מצטרפים לסיור הקרוב שכולל טיפוס של 910 מדרגות(!). הסיור עצמו נחמד ולא קשה (לכולנו, גם עינבי הלכה הכל בקלות). גם המערות נחמדות, אם כי ראינו כבר הרבה מערות נטיפים דומות.

אחרי המערות אנחנו מחליטים לנסוע ישירות לקנברה, מרחק 260 ק"מ. יוצאים לדרך ולהפתעתנו מגלים שהאוטו סוחב את הקראוון ממש טוב והרגשתו של שי בהחלט משתפרת J

נוסעים ומתחילים לקלוט את המרחבים והמרחקים של אוסטרליה. 5 דקות אחרי שהתחלנו לנסוע אנחנו עולים על הדרך דרומה וה-GPS  אומר שבעוד 100 ק"מ אנחנו צריכים לפנות שמאלה.. מוזר!! מאד מוזר. מתי לאחרונה נסעתם 100 ק"מ על אותו הכביש מבלי להיתקל באף רמזור ומבלי לבצע אף פניה?!?! נוסעים בכביש די שומם כשמשני הצדדים שדות ירוקים עם פרות וכבשים. פה ושם רואים איזה בית חווה ופה ושם עוברת מולנו מכונית. מרחבים מדהימים!

לקראת ערב מגיעים לקנברה, מחנים את ויקטוריה ויוצאים לקרוע את העיר, או יותר נכון לחפש מקום פתוח לאכול ארוחת ערב.