הו הסלע האדום, האדום!

יום שבת, 7.5

הבוקר שלנו מתחיל ב-4 וחצי בגלל חצי גמר הפיינל פור של מכבי. עד 6 וחצי אנחנו עוקבים אחרי המשחק מרחוק בהנאה רבה! מכבי מנצחת והילד מאושר!! המון תודה לקרן ודליק על העידכונים השוטפים.

אנחנו מנצלים את ההשכמה המוקדמת, מתארגנים ובהתרגשות מלווה בחששות יוצאים לדרך. לפנינו יום נסיעה ארוך, הראשון מבין רבים. כ-550 ק"מ מפרידים בינינו לבין קופר פידי (רק לשם השוואה המרחק מת"א לאילת הוא כ-350 ק"מ). ב-7 וחצי בבוקר יצאנו לדרך ב-3 וחצי הגענו. הנסיעה דווקא עברה עלינו בנעימים ואפילו במהירות. למזלנו הילדים שלנו יודעים לנסוע, וזה אכן מזל אבל לא הפתעה. כלומר, ידענו את זה מראש וזה היה אחד השיקולים בתכנון הטיול הזה. חלק מהדרך הם גם כמובן ישנו. כל שעה וחצי-שעתיים עשינו הפסקת אוכל/פיפי/חילוץ עצמות, בין לבין שמענו הרבה מוסיקה ושרנו.
הדרך עצמה שווה פסקה משל עצמה. נוסעים בכביש שחוצה את המדבר, מימין כלום, משמאל כלום ומלפנים כלום. מה שכן רואים בצידי הדרכים אלו הרבה גופות של קנגרואים ופרות וציפורים שמנקרות אותן. אחת ל-250 ק"מ, בערך, יש תחנת דלק שנמצאת באמצע שום-מקום וכוללת גם מזנון וקמפינג/מוטל. בכל מקום כזה גרים כ-20 אנשים שמתחזקים אותו וזהו. 2 דקות אחרי שיצאת מכזו תחנה אתה כבר שוב לבד בעולם. מדי פעם יש בצידי הדרך rest area שכוללים שולחנות ושירותים. לכאורה, משעמם נורא. בפועל, המדבר הזה, הכלום הזה, מדהים ומרתק, לא השתעממנו לשניה.

כאמור, ב-3 וחצי הגענו לקובר פידי. קובר פידי היא עיירה של כורי לשם (אופל) שנמצאת במקום חם ויבש במיוחד. כל כך חם פה בקיץ (כ-45-50 מעלות) שרוב האנשים פה גרים מתחת לאדמה! כן, הם פשוט חופרים את הבתים לתוך ההר או מתחת לקרקע, כי שם יש לאורך כל השנה טמפרטורה של 25 מעלות. אנחנו עכשיו בתחילת החורף, מזג האויר מעולה, כ-22 מעלות, וזו בדיוק עונת התיירות פה. המקום עצמו נראה כאילו הוא תקוע עדיין בשנות ה-50. כמו מתוך איזה מערבון ישן, או תפאורה מושלמת לסרט סוף-העולם שמאלה. הכל ישן, מוזנח ומאובק. ברחובות מסתובבים אבורוג'ינים שנראים גם הם מאובקים ומוזנחים. דיברנו עם כמה מקומיים שהסבירו לנו שפעם (לפני 10, 20 שנה) הביקוש לאופל פרח ובעיירה הסתובב כסף רב, כיום הביקוש לאופל ירד ועכשיו חופרים שם בעיקר בחיפוש אחרי זהב. כמו כן, אין במקום מים. בקמפינג אין חיבור למים, צריך למלא בקבוקים, ומים עולים פה כסף. 20 סנט ל-3 דקות מקלחת.

אנחנו מתמקמים בקמפינג ויוצאים לסייר ב-old time miner, המכרה הראשון שהתחיל לפעול עוד ב-1915. יורדים למכרה עם קסדות. למטה מבוך של מנהרות חפורות, הסברים כתובים ובובות של חופרים שמדגימות לילדים את התנאים ששררו במקום. מדכא, אבל מעניין מאד. למעלה 2 דירות תת קרקעיות לדוגמא וחנות עם תכשיטי אופל, יפים אך יקרים.

היום יומולדת לנטע אך לצערנו לא הצלחנו להשיג אינטרנט ולדבר איתה. הסתפקנו בברכות ב-SMS. עמית אכולת הגעגועים בכתה.. נטע יקרה – אנחנו אוהבים המון ומתגעגעים ומאחלים לך את כל הטוב שבעולם! המון נשיקות וחיבוקים מכולנו!!

יום ראשון, 8.5

בבוקר אני משכימה ויוצאת לריצה לאורך הרחוב הראשי השומם. מרגישה כאילו אני לבד בסוף העולם.

יוצאים לסיבוב אתרים בעיר. מבקרים ב-2 כנסיות תת קרקעיות, במלון מפואר שחלק מחדריו נמצאים מתחת לאדמה ולקינוח משחקים ביליארד בפאב התת-קרקעי. בזאת מיצינו את החלק התת-קרקעי של העיר..

אח"כ אנחנו מבקרים במרכז לשיקום קנגרואים יתומים. מפעל מקסים של זוג פרטי שאוסף אליו הביתה גורי קנגרו שהתייתמו בגיל צעיר. בדר"כ האם נהרגה בתאונת דרכים, לפעמים צדו אותה בשביל הבשר (יש פה בסופר גם בשר קנגרו), ואנשים טובים שלפו את הגור מהכיס והביאו אותו אליהם. הגורים הקטנים זוכים לטיפול צמוד ממש כמו תינוקות. עד גיל 5 חודשים הם חיים בתוך סל, שמדמה את הכיס של האמא, ומאז אט אט הם יוצאים ממנו לטיולים בחצר. בסביבות גיל שנה וחצי הם משוחררים בחזרה אל הטבע, אלא אם הם סובלים מבעיות שימנעו מהם התאקלמות מוצלחת ואז הם מועברים לגני חיות. אנחנו צפינו בהאכלה וטיפול ב-4 נקבות יחסית מבוגרות, ש-3 מהן כבר לא יחזרו לטבע, ובגורון אחד קטנטן ומתוק בן כחצי שנה שבימים אלו מתחיל להכיר את העולם שמחוץ לסל. יש במקום הרבה תמונות של גורים קטנטנים, חלקם גדלו ושוחררו לטבע וחלקם לא שרדו.. מקום באמת מקסים ומרגש!!

חוזרים לקמפינג ואת שאר היום הילדים מעבירים בבריכה ובמשחקים עם עוד ילדים שהם הכירו במקום.

באמצע הלילה פתאום יורד גשם מבול. מבול באמצע המדבר?!?!

יום שני, 9.5

בבוקר אנחנו קמים לתוך ערפל כבד שמעכב אותנו. אנחנו מחכים קצת עד שהשמש יוצאת והערפל מתפוגג ואז ממשיכים בדרכנו צפונה. גם היום מחכים לנו מעל 500 ק"מ, עד תחנתנו הבאה שהיא סתם נקודה באמצע שום-מקום, פשוט כי לא נראה לנו (כרגע) לנסוע יותר מזה ביום אחד. נוסעים ונוסעים ולקראת 5 מגיעים. ושוב כמו לפני יומיים – הרבה נסיעה, מספר עצירות להתרעננות, הרבה שירים וסה"כ נחמד לנו מאד.
היום אנחנו נפרדים מ-SA ועוברים ל-Northern Teritory או כמו שכתוב פה על המכוניות "NT - Outback Australia".

באחת העצירות אנחנו פוגשים 5 חברה ישראלים צעירים שזוכרים אותנו מליל הסדר במלבורן. מצטרפים אליהם, מקשקשים ומעבירים חוויות על הטיול. 

יום שלישי, 10.5

יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל!!

היום אנחנו סוטים מהכביש הראשי שחוצה את האאוטבק מדרום לצפון, מערבה לכיוון האולרו. סטיה קלה של 250 ק"מ לכל כיוון. מדהים איך התרגלנו למרחקים ופתאום נסיעה כזו של כ-3 שעות, נראית לנו קצרצרה.. בצהריים אנחנו מגיעים, מתמקמים בקמפינג ומיד יוצאים להכיר את האולרו מקרוב.

זה לא האולרו זה הר קונור (בדרך)

האולרו הוא סלע ענק, אורכו כ-3.6 ק"מ, אדום, שיוצא ככה פתאום באמצע שטח מדברי מישורי. זה נראה ממש כמו הר, אבל גאולוגית הוכח שזה סלע אחד! עד היום לא ממש ברור איך הוא נוצר ולמה הוא צץ דווקא שם, אבל הוא שם והוא גדול מאד ויפה ומרשים מאד והוא גם קדוש לאבורוג'ינים. ניתן לטפס על הסלע, אבל טוענים שזו פגיעה קשה ברגשות האבורוג'ינים. בספר משווים את זה לירידה בסנפלינג על הכותל המערבי. כך או כך החלטנו לא לטפס אלא להקיף אותו במסלול של כ-10 ק"מ שעובר למרגלותיו. מסלול קל ויפה! הסלע הזה מדהים גם מקרוב ומכל זוית הוא נראה קצת אחרת וניתן לראות היטב את הסדקים והחורים.

 

סיימנו את ההקפה ומיהרנו לצפות בשקיעה. מול ההר יש אזור מיוחד שמיועד לצפיה, אנחנו ועוד עשרות תיירים. האולרו הוא האתר מספר 1 באוסטרליה וכל התיירם עוברים פה. יש פה גם הרבה קבוצות מאורגנות. ניתן להגיע לכאן גם ישירות בטיסה ולא רק אחרי נסיעות ארוכות. לקראת השקיעה השמיים מתמלאים גם במטוסים ומסוקים שלוקחים את התיירים העשירים יותר לטיסות צפיה. בקיצור, הרבה אנשים. פתאום עוצרת לידנו מכונית אדומה מוכרת עם 5 הישראלים שפגשנו אתמול. מוציאים כסאות, עושים קפה, שרים שירים ישראלים לכבוד יום העצמאות, מקשקשים ונהנים, מהנוף ומהחברה. אחלה חברה! וגם הנוף! כי לקראת השקיעה האולרו נצבע באדום זוהר. באמת יפהפה!

חוזרים לקמפינג ולאות הזדהות גם אנחנו עושים "על האש" ואז מתקשרים בסקייפ לחברים שחוגגים בארץ אצל האברמוביצ'ים. חג שמח!

יום רביעי, 11.5

בבוקר אני רצה על הכביש המישורי לכיוון האולרו. איזה נוף נהדר לריצה!

היום אנחנו יוצאים להכיר ולטייל בחלקה השני של השמורה – קאטה ג'וטה – הרבה ראשים. זהו שמם האבורוג'יני של אוסף סלעים, דומים מאד לאולרו, רק קטנים יותר ורבים. הולכים במסלול "עמק הרוחות" שעובר בין הסלעים. מסלול קצת מאתגר וממש מקסים! הזכיר לנו קטעים בשביל ישראל. הרבה עליות וירידות על גבי הסלעים וביניהם. עמית ורועי לקחו בקבוק מים ונעלמו להם קדימה. שי ואני הלכנו עם עינב שהלכה יפה מאד, אבל כרגיל, לא שתקה לשניה. זה פשוט לא יאמן כמה שהיא מסוגלת לדבר ועוד תוך כדי הליכה וטיפוס.

ממשיכים כמובן גם לצפיה בשקיעה על קאטה-צ'וטה. הפעם יש רק כ-30 אנשים בתצפית. שקיעה יפה!

יום חמישי, 12.5

היום מחכה לנו נסיעה קצרה יחסית, כ-300 ק"מ, ולכן את הבוקר אנחנו מתחילים לאט ובנחת. הילדים מבלים בבריכה ורק בצהריים אנחנו יוצאים בדרכנו לקינגס קניון. מגיעים ממש לקראת השקיעה, אחרי נהיגה לא קלה – זה לא רעיון ממש טוב לנהוג 60-70 ק"מ מערבה אל מול השמש השוקעת..

הנסיעה עוברת בסדר גמור ובדרך אפילו יצא לנו לראות דינגו (סוג של כלב בר/זאב) משוטט על הכביש.

יום שישי, 13.5

אני משכימה לעוד ריצה. הפעם אני רצה כשהקינגס קניון לצידי ושוב אני מרגישה לגמרי לבד בעולם – הפעם, קצת לבד מדי.. ולכן אחרי 3 ק"מ אני מסתובבת וחוזרת ואת שאר המרחק מעבירה בסיבובים בקמפינג.

הבוקר מתחיל קריר ואפרורי ולכן אנחנו מתארגנים באיטיות ומחכים לשמש. לקראת הצהריים היא אכן מגיעה ואנחנו יוצאים לטייל בקינגס קניון. הקינגס קניון, שנקרא גם ה"גרנד קניון של אוסטרליה" (שם בהחלט מוגזם), הוא קניון אדום וגדול שקירותיו מתנשאים לגובה של 100-150 מטרים. אנחנו בחרנו במסלול מעגלי שמטפס בתלילות (חתיכת עליה) על דופן אחת של הקניון, ממשיך למעלה על ראש המצוק, יורד לקניון לבריכה מדהימה שנקראת "גן עדן" (שוב שם קצת מוגזם – אבל מקום בהחלט יפהפה!), מטפס על הדופן השניה וחוזר לאורכה אל ההתחלה. מסלול מקסים! מאתגר, אבל לא קורע. נוף מדהים, צבעים יפהפיים, סלעים מרשימים, מצוקים גבוהים ובריכה יפהפיה וקפואה (על השלט שליד כתוב להזהר כי המים extremely cold). אנחנו העדפנו שלא להיכנס, רק ישבנו ליד המים ונהננו מהמקום – נווה מדבר אמיתי! לפתע הגיעה קבוצה מאורגנת של אירופאים צעירים ותוך שניות מחציתם כבר היו במים הקפואים.

כשחזרנו לקמפינג כבר היה לנו ממש חם אז הלכנו לבריכה שבקמפינג. הילדים אפילו נכנסו למים. אחרי 20 שניות עינב ורועי יצאו קפואים, אבל עמית דווקא שרדה ושחתה די הרבה זמן.

יום שבת, 14.5

שוב אנחנו משכימים לעוד יום של נסיעות. סיימנו את הטיולים באזור האולרו ואנחנו חוזרים לכביש הראשי (סטיוארט הייוויי) ועולים צפונה עד לאליס ספרינגס, העיר הגדולה שבאמצע המדבר. שוב כ-500 ק"מ לפנינו. יוצאים מוקדם, נוסעים ונוסעים, הילדים ישנים ואח"כ רואים איזה סרט ובסביבות 2 בצהריים אנחנו מגיעים לאליס.

בזאת הסתיים, בהצלחה רבה, חלקו הראשון של טיולנו באאוטבק האוסטרלי J

לפנינו עוד 2 חלקים:מאליס ספרינגס ועד דארוויןומדארווין ועד טאונסוויל (חזרה לחוף המזרחי) - שזה החלק הכי ארוך