שלום לך ארץ נהדרת!

יום ראשון, 10.7

בבוקר אנחנו משוחחים עם חברינו האוסטרלים ומגלים שהם נוסעים לשוק האזורי שמתקיים אחת לחודש בעיירה בשם דה-שאנון, כ-45 דקות נסיעה מביירון. זה שוק מקומי, אורגני ברובו, שמיועד לקהל המקומי ולא לתיירים. הם מזמינים אותנו להצטרף ואנחנו מסכימים בשמחה. נוסעים מביירון מערבה ומגלים עולם שונה לגמרי. גבעות ירוקות ירוקות (שילוב מוצלח במיוחד של דשא ויערות) וכביש צר המתפתל ביניהן ועליהן ועובר ליד כמה עיירות קטנות וציוריות. מגיעים לשוק ומגלים שמדובר בשוק גדול וצבעוני ועמוס במיוחד. אולי אין פה תיירים, אבל נראה כאילו כל תושבי האזור החליטו לבקר היום בשוק. מוצאים חניה ומתחילים לשוטט בין הדוכנים. מהר מאד תופס את עינינו שלט בעברית "פלאפל". הילדים רצים לדוכן ומגלים מוכר ישאלי (לשעבר) שממש שמח לדבר קצת עברית. הוא גם נותן לנו לטעום מהפלאפל המצוין שלו ורועי מיד קונה מנה שלמה ומתמוגג.. הבנות מעדיפות אוכל בדוכנים אחרים ובעיקר הן מעדיפות לבדוק כל מוצר ומוצר בכל דוכן ודוכן. מהר מאד שי מתייאש ופורש למנוחה על הדשא בשמש. אני והילדים ממשיכים, קונים כמה מזכרות קטנות וקצת נשנשונים ופוגשים עוד כמה וכמה ישראלים (תושבי האזור). הכי הרבה ישראלים שפגשנו לאורך הטיול הזה (חוץ מליל הסדר). משעשע מאד! בשעות הצהריים המאוחרות אנחנו עוזבים את השוק המאד מאד מוצלח הזה וחוזרים לביירון, הפעם בכביש אחר שעובר לאורך נהר טוויד המרשים.

לקראת שקיעה אנחנו מגיעים לביירון ומחליטים לחזור ולבקר במגדלור היפהפה.

יום שני, 11.7

בעקרון היינו אמורים כבר לעזוב את ביירון ולהתחיל לנסוע לכיוון סידני (עדיין נותרו לנו כ-800 ק"מ), אבל כולנו מאד מאד נהנים בביירון ולא מתחשק לנו לעזוב. מחליטים למתוח את החוט עד לקצה ולהישאר עוד יום. אחרון ודי..

את הבוקר הילדים מעבירים במשחקים בקמפינג עם חבריהם האוסטרלים. עכשיו נוספו לחבורה גם 2 בנים (אחים ממשפחה אוסטרלית ממוצא צרפתי) שהתמקמו באוהל ממש בינינו ובין הקראוון השני. בצהריים אנחנו נוסעים לחוף הים. הפעם אנחנו מתמקמים בחוף שמדרום למגדלור. זהו חוף מקסים שנמשך לאורך כ-7 מייל דרומה עד ללנוקס הד. החוף כמעט שומם, אבל תוך דקה מתחברת לעינבי ילדה מקומית ובמשך זמן רב שתיהן עסוקות במשחקים בחול. שי ואני מנצלים את החוף הנטוש ויוצאים לריצה, יחפים(!), ממש ממש על קו המים. ריצה מדהימה! איזה כיף!

אחרי הריצה אנחנו נוסעים למרכז העיר ואוכלים ארוחת צהריים בדוכני האוכל השונים שפזורים ברחוב הראשי. באחת הפיצריות יש.. מוכר ישראלי. ממש מצחיק כמה ישראלים גרים וחיים פה באזור. האמת?! הם צודקים! אחלה אזור לגור בו!

חוזרים לחוף הים, הפעם שוב לאזור שקרוב למרכז העיר, היכן שנמצאת הטיילת ויש מתקני משחקים לילדים. הילדים במתקנים, שי חוזר לקמפינג ואני לוקחת לי קפה ומתיישבת על החוף מול הים, מתחרדנת בשמש ומתמוגגת מהמקום ומהאוירה. ופתאום במים, ממש מולי, 20-30 מטרים מהחוף דולפין מקפץ לו.. כל-כך יפה! אני יושבת לי בשקט, בולעת לתוכי את כל היופי הזה וניפרדת ממנו ומאוסטרליה.. מי בכלל רוצה ללכת מפה?!?!

לקראת שקיעה מתקרר ואנחנו חוזרים לקמפינג. רועי ואני משחקים קצת טניס ואח"כ הילדים ממשיכים במשחקים עם חבריהם האוסטרלים (עמית פתחה במטבחון של הקמפינג סדנה למריחת לקים). בערב מוקרן פרק של "המירוץ למיליון האוסטרלי" וממש לכבוד עזיבתנו היום הם מבקרים בישראל! אנחנו מזמינים את חברינו האוסטרלים לראות איתנו את הפרק ושמחים לראות שהפרק נחמד ומשעשע ושישראל נראית בו ממש ממש בסדר.

ימים שלישי ורביעי, 12-13.7

זהו, כבר אין לנו ברירה והיום חייבים להתחיל במסע דרומה. בצער רב אנחנו ניפרדים מביירון היפה והילדים ניפרדים בצער עוד יותר גדול בחיבוקים ובנשיקות מחבריהם.

ביומיים הקרובים אנחנו בעיקר נוסעים ונוסעים מבלי שיקרה שום דבר חדש ומסעיר ששווה דיווח. אחרי כ-400 ק"מ אנחנו מתכוונים לעצור אבל יש עוד אור והילדים מציעים שנמשיך עוד קצת. כך שאת היום הראשון סיימנו בעיירה בשם פורט-מקווארי. עיירה יפה עם מפרץ יפה וטיילת מרשימה. היינו שמחים להישאר ולטייל שם קצת, אבל זמננו דוחק ובבוקר אנחנו ממשיכים בנסיעה.

כזכור לכל קוראי הנאמנים, למרות כל הפרסומים, המיילים והטלפונים וויקטוריה עדיין איתנו.. אבל, כמו בכל סיפור טוב בדקה ה-90 חלה תפנית מפתיעה בעלילה! ביום שני בעודנו יושבים על החוף אנחנו מקבלים SMS "הי חברים, האם כבר מכרתם את הקראוון?" אנחנו עונים שלא ומתעניינים מי שואל. מתברר שמדובר בבחורה ששמה ויקי (כבר סימן טוב), אמא ל-3 ילדים שמחפשת קראוון למשפחתה. אנחנו קובעים טנטטיבית ליום רביעי אחה"צ, אי שם בסידני. ליתר בטחון, בדרכנו דרומה לסידני, אנחנו עוצרים אצל 2 דילרים של קראוונים על מנת להבין כמה כסף נוכל לקבל מהם עבור ויקטוריה שלנו. לא הרבה, אבל כמוצא אחרון זה יותר טוב מכלום.. ביום רביעי אנחנו מדברים בטלפון עם ויקי וקובעים שנגיע עם הקראוון אליהם הביתה (אנחנו מפחדים שהם יתחרטו ולא יגיעו אלינו). ב-4 אחה"צ אנחנו נוחתים ישירות בחצר של ויקי וטרי. הם בודקים את הקראוון, מתלהבים, ומבטיחים להחזיר לנו תשובה עוד הערב או מקסימום מחר בבוקר.

אנחנו מתמקמים בקמפינג המרוחק כ-10 דקות מביתם. אני מכינה ארוחת ערב של שאריות (זהו, המקרר והארונות כבר רייקים כמעט לגמרי). כך או כך, זהו הלילה האחרון שלנו בויקטוריה! מזג האויר הסגרירי והאפור מתאים את עצמו למצב הרוח העגום. עצוב לנו!

וחוץ מזה, כל הערב לא שמענו מויקי..

יום חמישי, 14.7

משכימים מוקדם בבוקר, לבוקר שמשי ויפהפה, ומגלים שעדיין אין שום הודעה או טלפון מויקי. מתבאסים ומתחילים באריזות. במשך 3 שעות אנחנו מוציאים את כל הציוד שלנו מהארונות, ממיינים, זורקים ואורזים הכל במזוודות ובתיקים. כמה דברים יש לנו! הרבה הרבה יותר מדי..

ולפתע – SMS  מויקי. הם רוצים את הקראוון! יששששששששש! איזה יופי! איזה מזל!

ב-10 בבוקר אנחנו כבר אצלם בבית, ממלאים מסמכים, מעבירים להם תדרוך מקיף על תפעול הקראוון, מקבלים את הכסף וזהו, ניפרדים מויקטוריה!! עצוב ומרגש..

תודה לך ויקטוריה! במשך יותר מ-3 חודשים סיפקת לנו בית חמים ונעים. השארת לנו הרבה זכרונות טובים! תודה!

נטולי ויקטוריה אנחנו נוסעים למרכז העיר סידני. ל-2 הלילות הקרובים הזמנו לנו חדר משפחתי באכסנייה במרכז העיר. החדר קטנטן ועם כל אלפי התיקים שלנו, בקושי יש בו מקום לזוז. אבל הוא נקי, זול ובמיקום מצוין. מתמקמים בחדר ויוצאים לטייל בעיר. אני מודה שביומיים שבהם נסענו לסידני הייתי די מבואסת ובכלל לא חיכיתי לראות אותה שוב. אבל עכשיו, כשאנחנו שוב מטיילים פה, ברחובות הכל-כך מוכרים לנו, אחרי שהצלחנו בנס למכור את ויקטוריה, ואפילו מזג האויר מפתיע לטובה והשמיים הכחולים מחייכים אלינו, אני פתאום כל כך שמחה. איזו עיר מגניבה!

דבר ראשון עוצרים בבנק ומפקידים את הכסף. אח"כ אנחנו מבקרים אצל הדילר שממנו קנינו את ג'סטין ומשאירים אצלו את הרכב. הוא עדיין מנסה לארגן קונה.. ביי-ביי ג'סטין! תודה לך על שהבאת אותנו בחזרה לסידני בשלום וששרדת את כל המסלול הארוך והקשה! מעכשיו אנחנו גם נטולי רכב..

רגלית אנחנו מטיילים בעיר, במדרחוב, מגיעים גם לנמל, עושים קצת וינדו שופינג ומרגישים כמעט בבית. מאד נחמד לשוטט שוב ברחובות מוכרים. אוכלים ארוחת ערב במסעדה סינית וחוזרים שפוכים לחדרון שלנו.

יום שישי, 14.7
קמים לבוקר אפור, סגרירי ומזרזף.. אני והילדים יוצאים לנמל להפלגה לצפייה בלוויתנים בעוד שי חוזר לדילר לסגור את עינייני הרכב. אחרי התברברות קלה, בשניה האחרונה אנחנו מגיעים לרציף הנכון בנמל, בדיוק כשהאוניה מגיעה לאסוף אותנו. מהאוניה יורד בחור שמזהיר שהיום התנאים בים לא אידאלים ומי שיעלה להפלגה עושה זאת על אחריותו ובידיעה שרוב הסיכויים שהוא יחטוף מחלת ים. מי שרוצה מוזמן לוותר ולקבוע תאריך אחר להפלגה. אנחנו היחידים שנבהלים מהאזהרה הזו, אבל זכרונות ההפלגה חזרה לארלי ביץ' עדיין טריים אצלנו, ובעידודו הנמרץ של הבחור אנחנו מחליטים לדחות את ההפלגה למחר.

עושים אחורה פנה וחוזרים לעיר. תחנה ראשונה – משרד הרישוי, שם אנחנו מודיעים כי מכרנו את ויקטוריה ומעבירים את הבעלות עליה. משם אנחנו מטיילים לעבר בית האופרה והגשר. הרחובות אפורים ומדי פעם יורד עלינו גשם. למרות הכל בית האופרה והגשר עדיין יפהפיים!!

פוגשים את אבא, שחזר מהדילר (אחרי שלא נמצא קונה הדילר נאלץ לקנות בחזרה את ג'סטין) וממשיכים לטייל בעיר. תחנה שניה – בנק, שם אנחנו סוגרים את החשבון האוסטרלי שלנו. אוכלים צהריים וחוזרים לחדרון שלנו. אחר הצהריים שי ואני יוצאים לריצה בהייד פארק, הזכור לנו לטובה מתחילת הטיול. הפעם קצת קשה לרוץ. הכל רטוב, יורד עלינו גשם, הרחובות מלאים אנשים ואנחנו עושים כמה סיבובים בפארק ומתייאשים אחרי כחצי שעה. מצחיק איך רק לפני שלשה ימים רצנו על החוף בשמש החמה של ביירון.

חוזרים לחדר ומתארגנים לארוחת ערב. הערב קבענו דייט במסעדה עם משפחת שחר (הזכורה גם היא לטוב מהמפגש הקודם בתחילת הטיול). נוסעים ברכבת התחתית לצד השני של הגשר וניפגשים עם צחי, עטרה, זיו ונעם. אחרי ביישנות התחלתית עינב וזיו שוב מתחברים ומשחקים ומקשקשים כל הערב. גם אנחנו נהנים מאד מהחברה הנעימה. מקווים להיפגש שוב בקרוב (הפעם כנראה בארץ)!

יום שבת, 15.7

יום אחרון באוסטרליה L

בבוקר אני והילדים חוזרים לנמל ומחכים להפלגה שלנו. הפעם הבחור אומר שהים ממש בסדר ושאתמול באמת היתה הפלגה מזעזעת שבה גם לא ראו לווייתנים, כך שכל הנוסעים קיבלו שובר להפלגה חוזרת. עולים על האוניה ומפליגים אל הים. ביציאה מהמפרץ לים דווקא מחכים לנו גלים, אבל בהמשך הים די רגוע. מפליגים כשעתיים ורואים 2-3 לווייתנים ו-4-5 דולפינים. סה"כ הפלגה נחמדה מאד, אבל לא מדהימה.

מה שהכי יפה בהפלגה, הוא הנוף המדהים של מפרץ סידני המחכה לנו בדרכנו חזרה. נראה כאילו השמש יצאה במיוחד לכבודנו..

חוזרים לנמל העמוס אנשים ומשפחות, פוגשים את שי ורואים איזו הופעת רחוב של להטוטן יפני מוכשר ומשעשע מאד. מתחרדנים קצת בשמש, אוכלים צהריים וממשיכים חזרה לעיר. שי חוזר לחדר בעוד אני והילדים עוצרים במדרחוב וקונים קצת מזכרות ומתנות. חוזרים לחדר, מסיימים לארוז וב-7 בערב מגיעה מונית ונוסעים לשדה התעופה.

שלום לך אוסטרליה המדהימה! היה לנו טיול נפלא!