רק אני והגלשן שלי

יום ראשון, 3.7

היום אנחנו חוזרים למרכז העיר והפעם חורשים אותה רגלית. מטיילים ברחובות, משוטטים במדרחוב הראשי (אחר, לא אותו אחד מאתמול), עושים קצת וינדו שופינג, שטים במעבורת לגדה השניה של הנהר ושם יש אזור שלם של פארקים עם ברביקיו, מתקנים לילדים ולגונה לרחצה עם חוף ים מלאכותי. מזג האויר קריר ולא מתאים לרחצה, לכן הפעם הילדים מסתפקים במתקנים.

חוזרים לקמפינג מורעבים אוכלים ארוחת ערב ורק אח"כ מאוחר מאוחר אני יוצאת לרוץ ברחובות אספלי (כך נקרא הפרבר בו ישנו) החשוכה.

יום שני, 4.7

כשעה נסיעה מדרום לבריסביין משתרע הגולד קוסט, אזור נופש ופינוק שכולל גם 5 פארקי שעשועים גדולים (בסגנון אורלנדו לעניים). את היום הזה אנחנו מקדישים ל"דרים וורלד". לונה פארק ענק עם המון רכבות הרים ומתקנים בכל רמות הפחד.

הגענו עוד לפני הפתיחה ויצאנו מותשים רק כשכבר סגרו את המקום. הילדים עברו ממתקן למתקן (ואת רובם עשו יותר מפעם אחת) ונהנו מהיום המקסים ומהעדר התורים, למרות שעכשיו חופשת החורף של בתי הספר באזור. מגבלת הגובה לרוב המתקנים המאתגרים בפארק היא 120 ס"מ ועינבי עם קוקו ונעלי התעמלות הגיעה בדיוק לגובה הנדרש. כך מצאה את עצמה הקטנה על רכבת הרים שעושה 2 לופים, על גלגל ענק שמסתובב הפוך ועל עוד כמה מתקנים שאמא שלה חשבה שהם ממש לא בשבילה. אבל העיקר שהילדה היתה מאושרת..

פארק נהדר! מאד מאד נהננו!!

יום שלישי, 5.7

את היום הזה אנחנו פותחים בתצפית על בריסביין מראש הר קוט-טה. במקום יש גם כמה מסלולי הליכה, אבל אנחנו מוותרים ויורדים לפלנטריום ולגנים הבוטאניים שנמצאים ממד למרגלות ההר. להפתעתנו בגלל חופשת החורף בבתי הספר האזור עמוס במבקרים ורק אחרי כמה וכמה סיבובים אנחנו מוצאים חניה. מבקרים בפלנטריום היפה והמעניין, שכולל תמונות מדהימות של כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו והסברים מרתקים עליהם. משם אנחנו עוברים לשוטט בגן הבוטאניים ומגלים שלרגל חופשת החורף יש במקום הפעלות חינמיות לילדים. בגנים היפניים יש סדנת יצירה והבנות מיד שוקעות בה, בעוד אנחנו מתחרדנים בשמש הנעימה.

תצפית על בריסביין

בגנים הבוטאניים

אחרי הגנים אנחנו חוזרים למרכז העיר והפעם לאזור המוזיאונים. מסתבר שבבריסביין יש מרכז תרבות ענקי שכולל מספר מוזיאונים. אני והילדים נכנסים למוזיאון לאומנות מודרנית שכולל גם גלריה לילדים, בעוד שי נשאר בחוץ ומטייל לאורך הנהר. נכון לעכשיו הנושא של המוזיאון הוא "סוריאליזם". למעלה יש תערוכה יפה ומעניינת למבוגרים ולמטה יש אגף לילדים עם הסברים לילדים והרבה הרבה הפעלות יצירה בנושא. להפתעתי, ולשמחתי, שלושת הילדים מרותקים להפעלות ובמשך כשעתיים פשוט אין עם מי לדבר.. הבנות מתמקדות בגזירות והדבקות ואילו רועי מתלהב מהקמת פסלים מחפצי יום-יום צבעוניים ושליחת תמונותיהם במייל. גלריה מקסימה!! מאד מאד מושקעת.

אחד הפסלים שרועי בנה (ושלח אלי למייל)

קולאז' של עמית

חוזרים לקמפינג ואני שוב יוצאת לריצה ברחובות.

יום רביעי, 6.7

היום אנחנו נוסעים שעה צפונה מבריסביין לעיירה בשם נוסה, שנמצאת בסאן-שיין קוסט. אזור מגורים מפנק לעשירי אוסטרליה ומקום קסום למטיילים. עיירה שלווה ורגועה שנהר בשם נוסה עובר בה. לאורך הנהר ולאורך החוף פזורים בתים פרטיים שלכל אחד מהם סירה, יאכטה או אופנוע ים (ולפעמים גם כולם). ממש בקצה העיירה, בלשון יבשה מוקפת ים, יש שמורת טבע יפה ובה מספר מסלולי הליכה. בחרנו בזה שעובר לאורך החוף. מסלול הליכה קליל בנוף מקסים של מפרצים וים כחול שמציץ מכל הכיוונים. בשמורה ניתן לראות קואלות ובים אפשר לראות דולפינים ובעונה (שעכשיו התחילה) גם לוויתנים. קואלות ולוויתנים לא ראינו, אבל דולפינים בהחלט כן!! הלכנו לאורך החוף עד לקצה לשון היבשה (שמשום מה נקרא hell's gate), ממנו יש נוף מקסים, ואז בדרכנו חזרה ראינו פתאום קבוצה של 4-5 דולפינים שוחים וקופצים. איזה חמודים!!

דולפינים!

חוזרים לעיירה ומטיילים ברחוב הראשי שלה שעמוס בבתי קפה, חנויות לציוד גלישה ובגולשים חתיכים..

היום שני הילדים הגדולים לומדים לגלוש. סופסוף נרשמנו לשיעור ובשעה 1 וחצי אנחנו מתייצבים על החוף, מקבלים חליפות גלישה וגלשנים קצת תיאוריה וקדימה למים.. מסתבר שבפועל זה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה מבחוץ. אבל אחרי מספר נסיונות שניהם מצליחים לעמוד על הגלשן ולתפוס גלים (קטנים) עד לחוף. החזרה פנימה אל מול הגלים קשה ומעייפת ולכן שי מתבקש להיכנס למים ולעזור לילדים. אחרי שעתיים שניהם יוצאים מהים עייפים (מאד!) אך מרוצים (מאד!), והוא יוצא מהים קפואאאאא (מאד!)

ובינתיים עינב ואני משחקות על החוף, בונות ארמונות ונהנות מהשמש הנהדרת (כמובן שגם עינב נכנסה למים)

אחרי שכולם אוכלים קצת, מפשירים ונרגעים אנחנו נוסעים לטיילת שלאורך הנהר. מגיעים בדיוק לקראת השקיעה, מטיילים קצת, משחקים קצת במתקנים וכשהשמש שוקעת ומתחיל להתקרר אנחנו מתקפלים ונוסעים בחזרה לבריסביין.

המוני תוכים על העצים

יום חמישי, 7.7

היום אנחנו שוב יורדים דרומה לגולד קוסט, הפעם לפארק בשם סיי וורלד, שכשמו הוא אכן מתמקד בעולם החי הימי ומשלב גם מתקני לונה-פארק וגם כמה מגלשות מים (שסגורות עכשיו, כי עכשיו שיא החורף פה – למרות שמזג האויר החם בהחלט איפשר רחצה). מתחילים את היום במתקנים הלונה-פארק הכי הכי מפחידים. בניגוד לדרים-וורלד שם עינבי יכלה להיכנס לכל המתקנים, פה היא לא עוברת את מגבלת הגובה ולכן רק עמית ורועי עולים על 2 רכבות ההרים המפחידות. את כל שאר המתקנים שבפארק כולנו עושים, ויותר מפעם אחת. בנוסף למתקנים אנחנו רואים גם 3 מופעים: דולפינים, כלבי ים ואריות ים ומופע אקרובטיקה בנושא פיראטים וגם מבקרים בשונית הענקית והיפהפיה שהוקמה במקום (הרבה יותר מרשימה מהאקוואריום בטאונסוויל) שיש בה המון המון דגים וכמה כרישי ענק.

בפארק יש גם מתקן גבוה שמדמה פארקי חבלים שעשינו כבר כמה פעמים ביערות באירופה. עינבי חייבת ליווי ואני עולה איתה. אחרי 5 דקות שתינו מבינות שזה גבוה מדי וממש לא בשבילנו ויורדות משם בפיק ברכיים. לעומתנו, רועי ועמית מעפילים עד לקומה השלישית, הגבוהה ביותר, ועושים את כל המסלול, אם כי שניהם מודים שזה היה מאד מאד מפחיד.

יום שישי, 8.7

לבריסביין הגענו, בין השאר, על מנת למכור את הקראוון. לאורך הדרך מאז שפירסמנו את המודעה היו לנו לא מעט טלפונים ומיילים מתעניינים ועם כולם קבענו בבריסביין. זו גם אחת הסיבות שבחרנו לעצור באותו הקמפינג (הכי הרבה זמן שנשארנו בקמפינג אחד) ולצאת ממנו לטיולי כוכב. לצערנו, למרות שבהחלט היתה התעניינות רק זוג אחד בא לראות את ויקטוריה. ראה ולא קנה. אחרי כמעט שבוע בעיר ובאזור אנחנו מתקפלים ויורדים דרומה לביירון ביי.

בדרך אנחנו (שוב) עוברים בגולד קוסט. הפעם אנחנו עוצרים בסרפרד'ז פרדייז, בירת הגולד קוסט. עיר נופש ממוסחרת לגמרי שמלאה במלונות 5 כוכבים גבוהים. מטיילים במרכז העיר ובטיילת ורועי אפילו מסתפר.

מגיעים לביירון ביי ומתמקמים בקמפינג. 2 דקות לפנינו הגיעה לקמפינג גם משפחה אוסטרלית (ממוצא איטלקי), עם 3 בנות בדיוק בגילאים תואמים (רובי, אוליביה וליסי), והתמקמה בחלקה מולנו. בעוד 2 המשפחות פורקות ציוד ומתמקמות הילדים התחילו לדבר ומיד נוצר קשר מדהים ביניהם. מאז ועד לרגע בו עזבנו את ביירון הילדים בילו כל שניה אפשרית ביחד. אפילו עינבי הסתדרה ממש מצוין עם ליסי הקטנה למרות מכשולי השפה.

אחרי שהתמקמנו הילדים העדיפו להישאר בקמפינג, בעוד שי ואני יוצאים לריצת היכרות עם ביירון היפה.

יום שבת, 9.7

בבוקר אנחנו מעפילים למגדלור של ביירון שנמצא בראש גבעה וממנו נשקף החוף צפונה ודרומה. המגדלור של ביירון הוא הנקודה המזרחית ביותר ביבשת אוסטרליה!

מזג האויר מעולה, הנוף לכל הכיוונים יפהפה ובמים אנחנו רואים לווייתנים!! עונת הנדידה של הלוויתנים גדולי הסנפיר התחילה והם עושים כעת את דרכם צפונה לעבר מים חמים ונעימים יותר. בדרכם צפונה הם עוברים לאורך החוף המזרחי של אוסטרליה ובביירון ביי ניתן לראות אותם מהחוף אפילו בעין בלתי מזוינת. בכל מקרה, אנחנו עומדים וצופים בהם. רואים אותם קופצים ומתיזים ומתפעלים מאד!

מהמגדלור אנחנו יורדים לחוף לשיעור גלישה נוסף. רועי ועמית גולשים והפעם תורי להצטרף אליהם בתוך המים. מזל שקיבלנו חליפות צלילה, כי המים קרים ואחרי שעתיים אני כבר לגמרי לא מרגישה את כפות הרגליים. פרט לזה, השיעור דווקא מגניב ואני נהנית מאד להיות עם הילדים בים ולראות את שניהם גולשים ואפילו מצליחים לעמוד על הגלשן עד החוף. החלק הקשה והמעייף הוא לחזור לעומק עם הגלשן, מול הגלים, ואחרי שעתיים כולנו כבר מותשים לגמרי..

עמית (לפני הגלישה)

אני והילדים נשארים קצת על החוף. שותים קפה, מתחממים בשמש, מתייבשים ומתאוששים, בעוד שי חוזר לקמפינג בריצה.