2 הערות לפני שמתחילים:
1. אנו מתנצלים על העיכוב, בפני כל קוראינו הנאמנים. יצאנו מסידני ומאז קשה להשיג אינטרנט
2. אם אין אינטרנט אז אין גם סקייפ. ניתן ורצוי להתקשר אלינו לנייד האוסטרלי
יום ראשון, 27.3
בבוקר אנחנו יוצאים במעבורת להפליג מהנמל של סידני למאנלי, חוף רחצה מפורסם בצפון העיר
מזג האויר אפור וסגרירי, כשמדי פעם יוצאת השמש ומדי פעם מטפטף. לא ממש יום אידיאלי לחוף הים, מה שלא מפריע (בכלל) לאוסטרלים. כי כשאנחנו מגיעים הים כבר מלא בגולשים נלהבים ובמקום גם מתקיימת תחרות שחיה מקומית. הילדים, כמובן, מצטרפים לחגיגה ונכנסים למים
אחרי הרחצה אנחנו מטיילים לאורך הטיילת המקומית, עד חוף שלי היפהפה ובחזרה.
אוכלים צהריים וחוזרים במעבורת הישר לנמל (דארלינג הרבור), שם אנחנו פוגשים את משפחת שחר שעברה לגור בסידני לפני כשנה. הילדים שמחים לפגוש עוד ילדים, בעיקר עינבי שזיו הוא בדיוק בגילה (רק שהוא כבר התחיל כיתה אלף כי שנת הלימודים פה התחילה ב-1 לפברואר). הם רצים, משחקים, משתוללים ומסתדרים ממש יפה ביחד.
ראשון אחה"צ/ערב הנמל מלא אנשים, משפחות, בני נוער צעקניים ויש גם דוכנים ואיזו הופעה גדולה על הדשא (והכל כשמדי פעם מטפטף לכמה דקות, אבל לא קר).
לקראת 8 אנחנו ניפרדים וחוזרים למלון. מקלחת ולמיטה..
אנחנו (ההורים) עסוקים בטלפונים בחיפוש אחר קראוון
יום שני, 28.3
יום זה מוקדש לחיפוש ולרכישת קראוון. לשם כך יש צורך ברכב.. אז את הבוקר התחלנו בשכירת רכב.
עלינו על הכביש ושי היה צריך לנהוג בצד שמאל. לא פשוט בכלל! לא נספר על כל עבירות התנועה שהוא עשה ועל כל הפעמים שנהגים צפרו לנו מבוהלים, אבל כן נספר שעד עכשיו ברוב הפניות הוא מפעיל את המגבים... :-)
מזל שיש GPS, כך שלפחות ידענו את הדרך
התחלנו את החיפושים במגרש של דילר כדי לראות את הסוגים השונים. אין ספק שיש גם קראוונים מדהימים, גדולים ומפנקים הבעיה שהם עולים בערך כמו הבית שלנו בר"ג. מה שהיה שם בתקציב שלנו היה קטן מדי או חסר כל ארונות לאיחסון (ולנו בלי עין הרע יש מיליון דברים לאחסן). לפחות הבנו מה האפשרויות.
משם נסענו לצד השני של העיר ומצאנו קראוון פרטי וחמוד!
אמנם ישן, אבל במצב טוב ויש בו גם מיטות לכולנו וגם כמות סבירה של ארונות. קנינו!!
המועצה המשפחתית החליטה שהקראוון שלנו הוא בכלל קראוונית (עדיין יש ויכוח של השם - נכון לעכשיו זה מלודי), אז היא לא כל-כך יפה ולא בת 16, אבל אנחנו מאד מקוים שהיא תעמוד בכבוד במסע..
חזרנו לחדר מוקדם מהצפוי ואת שאר האחה"צ הקדשנו לריצה ולמנוחה
לא במקרה בחרתי מלון שנמצא 2 מטרים מההייד פארק של סידני.. אני יצאתי לריצה עם רועי והיה לנו ממש כיף.
יום שלישי, 29.3
במקור תכננו לבקר היום במוזיאון אוסטרליה, אבל כשקמנו ראינו שיש יום מקסים והחלטנו להשאיר את הרכב השכור עוד יום אצלנו ולצאת לטיול קצר אל מחוץ לעיר.
נסענו צפונה אל פארק לאומי קטן וצנוע (רק 15,000 קמ"ר) ליד מפרץ ברוקן. הגענו לנקודת תצפית מרשימה שנקראת west head ומשם יצאנו לטיול רגלי בבוש האוסטרלי. מסלול מעגלי של 4-5 ק"מ שיורד דרך היער למפרץ חולי נטוש ויפהפה (הרגשנו שם כמו על אי בודד), ממשיך לעוד מפרץ דומה (אבל שם היו עוד אנשים) ומטפס חזרה למעלה (חתיכת עליה..). מסלול חמוד ויפה
אבל גולת הכותרת מבחינתנו היתה כשבאמצע הירידה שי עוצר וקורא לי לבוא מהר מסוף השיירה.. באמצע המדרגות ישן לו בשמש יצור ענקי שנראה כמו חרדון גדול או תנין קטן. אז אם במקרה שמעתם היום בצהריים אזעקות עולות ויורדות, זו היתה עמית.. אחרי היסטריה קלה, החלטנו שהוא לא מזיק, הברחנו אותו לתוך השיחים וירדנו לחוף. הבעיה היתה שהוא חיכה לנו שם גם בדרך חזרה ושוב הפרענו לחמוד להשתזף. בסוף המסלול מצאנו לוח הסברים והבנו שראינו guanna (לא איגואנה.. שזה באמת סוג של חרדון ממש גדול) ושהוא ממש לא מזיק.
אחרי ארוחת צהריים מאוחרת (מאד) חזרנו לחדר וסופסוף ישבנו עם הילדים ללמוד קצת חשבון ואנגלית. אני עם רועי ושי עם עמית. נראה לי שבשעה וקצת כיסינו הרבה יותר ממה שהם למדו בשבוע האחרון בביה"ס
1. אנו מתנצלים על העיכוב, בפני כל קוראינו הנאמנים. יצאנו מסידני ומאז קשה להשיג אינטרנט
2. אם אין אינטרנט אז אין גם סקייפ. ניתן ורצוי להתקשר אלינו לנייד האוסטרלי
יום ראשון, 27.3
בבוקר אנחנו יוצאים במעבורת להפליג מהנמל של סידני למאנלי, חוף רחצה מפורסם בצפון העיר
מזג האויר אפור וסגרירי, כשמדי פעם יוצאת השמש ומדי פעם מטפטף. לא ממש יום אידיאלי לחוף הים, מה שלא מפריע (בכלל) לאוסטרלים. כי כשאנחנו מגיעים הים כבר מלא בגולשים נלהבים ובמקום גם מתקיימת תחרות שחיה מקומית. הילדים, כמובן, מצטרפים לחגיגה ונכנסים למים
אחרי הרחצה אנחנו מטיילים לאורך הטיילת המקומית, עד חוף שלי היפהפה ובחזרה.
אוכלים צהריים וחוזרים במעבורת הישר לנמל (דארלינג הרבור), שם אנחנו פוגשים את משפחת שחר שעברה לגור בסידני לפני כשנה. הילדים שמחים לפגוש עוד ילדים, בעיקר עינבי שזיו הוא בדיוק בגילה (רק שהוא כבר התחיל כיתה אלף כי שנת הלימודים פה התחילה ב-1 לפברואר). הם רצים, משחקים, משתוללים ומסתדרים ממש יפה ביחד.
ראשון אחה"צ/ערב הנמל מלא אנשים, משפחות, בני נוער צעקניים ויש גם דוכנים ואיזו הופעה גדולה על הדשא (והכל כשמדי פעם מטפטף לכמה דקות, אבל לא קר).
לקראת 8 אנחנו ניפרדים וחוזרים למלון. מקלחת ולמיטה..
אנחנו (ההורים) עסוקים בטלפונים בחיפוש אחר קראוון
יום שני, 28.3
יום זה מוקדש לחיפוש ולרכישת קראוון. לשם כך יש צורך ברכב.. אז את הבוקר התחלנו בשכירת רכב.
עלינו על הכביש ושי היה צריך לנהוג בצד שמאל. לא פשוט בכלל! לא נספר על כל עבירות התנועה שהוא עשה ועל כל הפעמים שנהגים צפרו לנו מבוהלים, אבל כן נספר שעד עכשיו ברוב הפניות הוא מפעיל את המגבים... :-)
מזל שיש GPS, כך שלפחות ידענו את הדרך
התחלנו את החיפושים במגרש של דילר כדי לראות את הסוגים השונים. אין ספק שיש גם קראוונים מדהימים, גדולים ומפנקים הבעיה שהם עולים בערך כמו הבית שלנו בר"ג. מה שהיה שם בתקציב שלנו היה קטן מדי או חסר כל ארונות לאיחסון (ולנו בלי עין הרע יש מיליון דברים לאחסן). לפחות הבנו מה האפשרויות.
משם נסענו לצד השני של העיר ומצאנו קראוון פרטי וחמוד!
אמנם ישן, אבל במצב טוב ויש בו גם מיטות לכולנו וגם כמות סבירה של ארונות. קנינו!!
המועצה המשפחתית החליטה שהקראוון שלנו הוא בכלל קראוונית (עדיין יש ויכוח של השם - נכון לעכשיו זה מלודי), אז היא לא כל-כך יפה ולא בת 16, אבל אנחנו מאד מקוים שהיא תעמוד בכבוד במסע..
חזרנו לחדר מוקדם מהצפוי ואת שאר האחה"צ הקדשנו לריצה ולמנוחה
לא במקרה בחרתי מלון שנמצא 2 מטרים מההייד פארק של סידני.. אני יצאתי לריצה עם רועי והיה לנו ממש כיף.
יום שלישי, 29.3
במקור תכננו לבקר היום במוזיאון אוסטרליה, אבל כשקמנו ראינו שיש יום מקסים והחלטנו להשאיר את הרכב השכור עוד יום אצלנו ולצאת לטיול קצר אל מחוץ לעיר.
נסענו צפונה אל פארק לאומי קטן וצנוע (רק 15,000 קמ"ר) ליד מפרץ ברוקן. הגענו לנקודת תצפית מרשימה שנקראת west head ומשם יצאנו לטיול רגלי בבוש האוסטרלי. מסלול מעגלי של 4-5 ק"מ שיורד דרך היער למפרץ חולי נטוש ויפהפה (הרגשנו שם כמו על אי בודד), ממשיך לעוד מפרץ דומה (אבל שם היו עוד אנשים) ומטפס חזרה למעלה (חתיכת עליה..). מסלול חמוד ויפה
אבל גולת הכותרת מבחינתנו היתה כשבאמצע הירידה שי עוצר וקורא לי לבוא מהר מסוף השיירה.. באמצע המדרגות ישן לו בשמש יצור ענקי שנראה כמו חרדון גדול או תנין קטן. אז אם במקרה שמעתם היום בצהריים אזעקות עולות ויורדות, זו היתה עמית.. אחרי היסטריה קלה, החלטנו שהוא לא מזיק, הברחנו אותו לתוך השיחים וירדנו לחוף. הבעיה היתה שהוא חיכה לנו שם גם בדרך חזרה ושוב הפרענו לחמוד להשתזף. בסוף המסלול מצאנו לוח הסברים והבנו שראינו guanna (לא איגואנה.. שזה באמת סוג של חרדון ממש גדול) ושהוא ממש לא מזיק.
אחרי ארוחת צהריים מאוחרת (מאד) חזרנו לחדר וסופסוף ישבנו עם הילדים ללמוד קצת חשבון ואנגלית. אני עם רועי ושי עם עמית. נראה לי שבשעה וקצת כיסינו הרבה יותר ממה שהם למדו בשבוע האחרון בביה"ס
סוף סוף אפשר לקרוא ולהנות מהתמונות
השבמחקנופים משגעים, תהנו דליק
השבמחק