גאות ושפל חליפות

יום שלישי 19.4 עד יום שלישי 27.4

The Great Ocean Road, טורקיי עד ווארנאמבול

(אני מתנצלת מראש - אבל לכבוד הדרך המיוחדת דיווח ארוך במיוחד, ובעיקר מרובה תמונות)

בבוקר שאחרי ליל הסדר אנחנו אורזים בזריזות וחוזרים לקמפינג לאסוף את ויקטוריה שחיכתה לנו שם. מתחברים ומיד יוצאים דרומה ומערבה לכיוון ה-great ocean road, דרך נופית לאורך חופי דרום אוסטרליה. בגלל שסופ"ש הקרוב הוא חופשת האיסטר המדוברת, אמרו לנו כי מחמישי ועד שלישי כל הקמפינגים יהיו מפוצצים. בדרך אנחנו עושים עשרות טלפונים עד שאנחנו מצליחים בקושי רב למצוא מקום לינה. לא בדיוק מה שרצינו אבל זה מה יש ואנחנו אומרים תודה שבכלל מצאנו משהוא.

עמיתוש קמה בבוקר עם כאב ראש וכאב בטן, כנראה חטפה איזה וירוסון. ביומיים הקרובים היא קצת מעוכה ומתאוששת יפה בעזרת נורופן. אחרי יומיים היא שוב כמו חדשה J

מגיעים לטורקיי שהיא עיירה חמודה על חוף הים שמהווה את השער המזרחי ל-GOR. אוספים מידע ב-i על כל הפעילויות שמחכות לנו לאורך הדרך, מטיילים בעיירה לכיוון הים ומגיעים למתקנים לילדים. הילדים משחקים ואני פתאום מגלה שכחתי את הטלפון בשירותים שליד ה-i. ריצה מהירה חזרה לשם ו.. אין טלפון. מתחילה חיפושים וטלפונים למספר, בסוף מוצאת אותו אצל מוכרת באחת החנויות שליד. מזל! חוזרת בריצה למתקנים (את הספורט להיום כבר עשיתי). ממשיכים לטייל לאורך החוף המדהים ומגיעים לחוף של הגולשים. יושבים ומביטים בהם בהתפעלות ופתאום אנחנו שמים לב שהסווצ'ר של עמית נשאר במתקנים.. שוב ריצה מהירה חזרה לשם, הפעם שי, והפעם האבידה נמצאה במהירות.

ה-GOR היא דרך מדהימה המתפתלת ליד הים לאורך כ-300 ק"מ. אפשר לעשות אותה ביומיים-שלושה, לנו זה לקח שמונה ימים, בעצם שבעה – כי יום אחד הוקדש לבטלה. הנסיעה לאורך ה-GOR משגעת! הכביש עובר ממש קרוב לים. פעם הוא בגובה החוף ופעם גבוה על הצוק (שצמוד לים). בכל פיתול מתגלה הים, קו החוף היפה, סלעים, גלים והמוני הגולשים שבמים. 300 ק"מ וזה לא נמאס לרגע! מצד שני לנהג זו בהחלט דרך מאתגרת, על אחת כמה וכמה לנהג שגורר אחריו קראוון. לא כיף לנהג לראות פתאום תמרור "זהירות 60 ק"מ של פיתולים לפניך!"

אז מה היה לנו:

הים – או יותר מדוייק האוקיינוס – יפהפה, מרשים, עוצמתי, מושך ומרתק אך יחד עם זאת מפחיד. הוא מדהים בכל מזג אויר! ביום בהיר יש לו אלף גוונים של כחול ומתחשק לזנק אל המים הצלולים הישר מראש המצוק, ביום אפור וסגרירי הוא מרשים בגליו הענקיים ואנחנו מתפעלים מהגולשים המטורפים שנכנסים למים הקפואים. וכל זה עוד לפני שדיברנו על רחש הגלים.. שוב ושוב מצאנו שאנו נמשכים אל הים. צופים בו מכל גובה ומכל זווית. יושבים שעות על החוף ובוהים בגלי הצינור הענקיים. ראינו ולא שבענו..

גולשים – חלק בלתי ניפרד מהחוף האוסטרלי. בכל מקום, בכל מזג אויר. בקבוצות גדולות או בבודדים. מתחילים, מתקדמים או מקצוענים אלופים. לבושים בחליפות צלילה שחורות ושזופים. מתברר שהגענו לאזור בעיתוי מצוין כי בדיוק עכשיו מתקיימת פה תחרות גלישה בינלאומית ענקית. כמובן שאנחנו נוסעים לשם לראות את הגולשים האלופים שהגיעו מכל רחבי העולם. זו תחרות של מקצועניים, משהוא בסגנון טורניר בסבב העולמי של הטניס, עם מדורגים וסבבים. אנחנו לומדים את הכללים ומאד נהנים מהאוירה ומהביצועים במים.

מזג אויר – בסך הכל מזג האויר היה לגמרי לטובתנו! היו כמה לילות גשומים שנמשכו לשעות הבוקר המוקדמות ואפילו יום אחד של טפטופים אבל רוב הימים היו יפים, בהירים ושטופי שמש.

קמפינגים – לכבוד האיסטר לפתע פתאום כל הקמפינגים מלאים במשפחות אוסטרליות. ילדים רצים, צועקים ורוכבים על אופניים. אנחנו בהלם! עד עכשיו זה היה משפחת ונסובר והפנסיונרים האוסטרליים. כמעט שלא נתקלנו במשפחות עם ילדים. הקמפינגים תמיד חצי רייקים וחוץ מאיתנו כולם בני 60+. ב-8 בערב כולם כבר במיטות, חושך מוחלט ורק בקראוון שלנו האור עדיין דולק. מה שכן הפנסיונרים האלה חביבים ומתים לעזור, גם כשאנחנו לא ממש רוצים את העזרה שלהם.. הפעם כל הקמפינגים עמוסים ורועשים. אפילו באמצע הלילה יש עדיין חבורות של בני נוער ברחבי הקמפינג. מה שכן העומס מתחיל ונגמר בקמפינגים. האוסטרלים באו לבלות ולנפוש והם מתיישבים באתר שבו בחרו, פורשים את כל הציוד המשוכלל שיש להם (ויש להם בלי עין הרע..) ומתנחלים שם כל החופשה. וכמו הישראלים הם אוכלים ואוכלים.
כאמור, הגענו בתקופה עמוסה והתקשנו מאד למצוא מקום, אז "מה שיוצא אני מרוצה".. לא בדיוק! 2 לילות נפלנו על קמפינג מוזנח, צפוף ובוצי באפולו ביי, אבל באנגלסי ובגליבארד בילינו בקמפינגים ממש מוצלחים.

עיירות ציוריות – לאורך כל הדרך. חלקן בגודל של 3 רחובות וחלקן קצת יותר גדולות. נזכיר במיוחד את לורן ואת אפולו ביי המרשימות במיוחד. אפולו ביי יושבת לחוף מפרץ גדול ויפהפה ובשבת בבוקר מתקיים שם שוק מקומי. כמובן שהגענו לביקור. בנוסף לדוכנים הרגילים (פירות אורגניים, מאפים וריבות תוצרת בית והמון תכשיטים ויצירות אומנות) ניתנה לילדים הזדמנות לבדוק מקרוב אמבולנס, מכונית משטרה וכבאית שעמדו שם עם כל הציוד. כמו כן הודגמה נחיתה של מסוק חילוץ אמיתי.

טיולים – הנוף ב-GOR מתחלק ל-2: כחול של הים וירוק של יערות גשם. אחד הדברים היפים פה הוא ש-2 מטרים מהים כבר מתחילים יערות גשם ירוקים, צפופים, טחובים וקרירים. ביערות האלה יש מן הסתם הרבה מים שזורמים בנחלים ונופלים בהרבה מאד מפלים. כל מפל או תצפית כוללים מסלול, בדר"כ מסלולון, החל בכמה דקות הליכה וכלה בשעה לכל כיוון. טיולים יפהפיים בשבילים בוציים בתוך יערות גשם סבוכים שברוב המקרים מסתיימים במפלים, חלקם ממש יפים. אנחנו עכשיו בסוף הסתיו (אחרי העונה היבשה) ואני מניחה שבאביב יש הרבה יותר מים והמפלים הרבה יותר מרשימים. בכל מקרה, הרבה מאד טיולונים שכאלה עשינו במהלך השבוע הזה. הרבה מאד מדרגות ירדנו, ובעיקר עלינו, בימים האלה!

טרי טופ וולק – מסלול מיוחד שמצדיק פסקה מיוחדת. מסלול מברזל שעובר בגובה 25 עד 45 מטרים מעל ליער הגשם, כשחלק מהעצים הרחק מתחתינו וחלקם עדיין מתנשאים גבוה מעלינו. המסלול אמנם עשוי מכמה טונות של מתכת והוא בטוח, אבל הוא מתנדנד! וזה שכתוב בפרוספקט שזה בסדר שהוא מתנדנד לא באמת הרגיע אותי או הקטין את הבחילה שחטפתי. במיוחד שצועדים על רשת ברזל כך שבין החורים ברצפה רואים את הקרקע הרחוקה. באמצע יש גם מגדל תצפית גבוה במיוחד. כמובן שעלינו עליו וכמובן שהוא עוד יותר מתנדנד. סך הכל – יפה ומרשים!

מגדלורים -  ראינו שניים. יפים, לבנים עם גג אדום, עומדים מרשימים על ראש הצוק. אחד באיירלז אינלט והשני בכיף אוטוואי. על השני גם טיפסנו.

קנגרואים – ראינו אבל לא המון ולצערנו לא תמיד מקרוב. מדי פעם רואים אותם דרוסים בצידי הדרך וזה ממש עצוב. במגרש הגולף באנגלסי וליד תחרות הגלישה הם הסתובבו בנחת ואכלו דשא. שניים חמודים במיוחד חיכו לנו באחד המסלולים. אבל הכי משעשע היה לראות קבוצת קנגרואים מקפצת במהירות מדהימה וכאילו מתחרה בסוסים שדהרו לידם.

קואלות – ראינו והרבה! אמיתיות, חופשיות ומתוקות להפליא! בקנת ריבר וגם בכף אוטוואי. מטיילים בשביל בתוך יער של עצי אקליפטוס והעיניים בשמיים במקום על הקרקע. לפעמים הן ישנות גבוה גבוה על העץ ונראות כמו כדורי צמר חומים-אפורים קטנים. לפעמים הן ערות ופעילות, מטיילות על העץ בזריזות מפתיעה, אוכלות עלי אקליפטוס ומתגרדות. ראינו, התלהבנו וצילמנו מכל זוית.

פלטיפוסים – בפעם הרביעית יצאנו לנסות את מזלנו, הפעם בלייק אליזבת. הייתי שמחה לבשר לכם ש"פעם רביעית גלידה", אבל לצערי שוב נכשלנו.. דווקא הגענו בשעה הנכונה (שקיעה) למקום הנכון ואפילו היו שם עוד כ-10 אנשים מחפשי פלטיפוסים, אבל כנראה שזה משהוא אישי נגדנו.. בכל מקרה שי הודיע "שבזאת סיימנו לחפש פלטיפוסים, מעכשיו שהם יחפשו אותנו!". החסרון בשקיעה הוא שאחריה מגיע הלילה ונהיה חשוך. כמו לכל דבר פה, גם להגיע לאגם פרושו ללכת במסלול, הפעם זה מסלול של כ-40 דקות, כך שאת הדרך חזרה עשינו במהירות והגענו לאוטו ממש עם החשיכה. בדרך חזרה שיחקנו ב"משחק השקט" ועינב ניצחה! זו הדרך היחידה לגרום לילדה לשתוק לכמה לדקות. וכשהיא לא מדברת היא הולכת הרבה יותר מהר..

ריצות – 3 שלי, 2 של שי, מתוכן אחת משותפת. פעמיים לאורך הים ממפרץ יפה אחד לשני (באנגלסי ובאפולו ביי), ופעם אחת ריצת עליות קשה בהרים שליד גליבארד.

בטלה – חלק לא פחות חשוב בטיול. בהשראת האוסטרלים המתנחלים גם אנחנו נשארנו יום שלם בקמפינג בגליבארד מבלי להתניע בכלל את הרכב. משחקים, בישולים, קריאה, ריצה, אינטרנט ואפילו לימודים! ממש לא קשה להעביר ככה את הזמן..

ולבסוף ביום שלישי אנחנו עוברים ליד 12 השליחים (שאריות צוקים שהמים שחקו והפרידו מהחוף), מתפעלים ומצלמים ובשעות אחה"צ מגיעים לווארנאמבול, שהיא השער המערבי של ה-GOR, ובזאת ניפרדים רישמית מדרך האוקיינוס היפה מאד, מאד!!

ולסיום אני מצרפת ציור של עינבי. כך נראה הטיול בעיניה של ילדה בת רבע ל-6 J
(ולמתקשים: על העץ יש קואלות, למרגלותיו קנגורו עם ג'ואי בכיס, ו-2 בנות מטיילות בשביל שעובר מעל הנחל)