תנין בשרוול

יום חמישי, 19.5

למטרנקה הטרופית הגענו עם השקיעה. חם פה (30 מעלות) ולח, כמו ת"א בקיץ. הטופ-אנד הוא אזור שבו הטמפרטורות קבועות כל השנה והשנה נחלקת לעונה רטובה (עם גשם) ועונה יבשה. בעונה הגשומה, שהסתיימה באפריל, יורדים פה הרבה גשמים (השנה ירדו 3 מטרים של גשם) ואזורים רבים פשוט מוצפים במים. בעונה היבשה המים האלו פשוט מתייבשים אט אט. מי שחוגג בעונה הגשומה הם התנינים. התנינים באוסטרליה מתחלקים ל-2 סוגים: פרשי וסולטי. ה"פרשי" אלו תניני מים מתוקים, קטנים יחסית (עד 2-3 מטרים), עם אף מחודד ושיניים קטנות והם לא מסוכנים לאנשים. ה"סולטי" אלו תנינים שמסוגלים לחיות גם במים מתוקים וגם במים מלוחים, הם גדולים (4-5 מטרים), עם אף קצר ועגול והם תוקפניים ומסוגלים להרוג בן-אדם. הסולטיז מנצלים את העונה הרטובה ופולשים לאזורים ונחלים לא להם. לכן בתחילת העונה היבשה הנחלים ניסרקים היטב לוודא שלא הסתננו אליהם תנינים ורק אחרי כמה זמן הם מאושרים לרחצה לאנשים. אנחנו נמצאים כעת בתחילת של העונה היבשה. מה שאומר שיש המון מים בנחלים ובמפלים, אבל גם שחלק מהאזורים עדיין לא נסרקו ולכן בחלק מהמקומות הכניסה למים עדיין אסורה.

לצערנו – בדרכו חזרה משטיפת כלים, עם אבא, רועי ניתקל בסלע גדול ונופל קדימה לא טוב על הידיים. יד שמאל מאד מאד כואבת לו ואחרי שעה-שעתיים כשאנחנו רואים שזה עדיין כואב לו מאד אנחנו פונים לתחנת העזרה הראשונה במטרנקה. בתחנה אין רופאים (בכלל, לא רק בערב) אלא רק אחיות שמאיישות אותה 24/7. האחות בודקת את היד של רועי ואומרת שהסיכויים הם חצי-חצי שזה שבר. בכל מקרה, אין מה לעשות עכשיו וזה לא דחוף, אז שנחכה יום ואם זה עדיין לא משתפר פשוט נגיע, בזמננו החופשי, למיון בקתרין, מרחק 100 ק"מ צפונה. בינתיים היד במתלה..

יום שישי, 20.5

רועי קם בבוקר עם יד כואבת, אבל פחות מאשר אתמול ואנחנו מחליטים להישאר במטרנקה.

בבוקר מתקיימת בקמפינג שלנו האכלה של דגי ברמונדי. אלו הם דגי ענק, שאורכם יותר ממטר, החיים בנחלים באזור הצפון הטרופי ונחשבים מעדן. אחד הדברים המיוחדים לדגים האלה הוא שכולם נולדים כזכרים וכשהם בני 5-6 הם הופכים לנקבות, לכן אסור לדוג ברמונדי קטנים (פחות מחצי מטר). בבריכה שבקמפינג מגדלים כמה דגים כאלה, מסבירים עליהם ומאכילים אותם. כל הילדים מוזמנים להיכנס למים ולהצטרף למאכיל. כמובן שגם הילדים שלנו התנסו בהאכלה, גם רועי.

מטרנקה היא עיירה קטנה שמה שמייחד אותה הם 2 מעיינות טרמיים חמימים ונעימים שנובעים ממש ליד העירה. את שאר היום אנחנו מעבירים בטבילה, רחצה ושעשוע בשתי הבריכות האלה ומתקשים להחליט מי מהן מדהימה יותר!!

מדובר בבריכות טבעיות באמצע היער שמהן המים זורמים הישר לנחל. בנחל אסור להתרחץ כי יש שם תנינים! אבל בבריכות אפשר ואף רצוי. המים בבריכות חמימים, נקיים וצלולים. אנחנו צוללים עם משקפות ורואים קדימה למרחק מדהים. פשוט גן עדן! אפילו רועי הפצוע, שוחה ביד אחת, נהנה וכמו אחיותיו מסרב לצאת מהמים..

ביטר ספרינגס:

מטרנקה הומסטד:

בערב אני יוצאת לריצה במטרנקה (סופסוף ריצה עם גופיה) ונתקלת בקנגרו קטן שחוצה את הכביש לפני.. מקסים!

יום שבת, 21.5

בבוקר אנחנו ניפרדים ממטרנקה המקסימה ונוסעים צפונה לקתרין – הישר אל בית החולים המקומי. חוויה עליה היינו שמחים לוותר.. מגיעים למיון, מצלמים את היד ומגיעים למסקנה שיש סדק. הרופאה ממליצה לגבס לשבוע ואח"כ לחזור לצילום נוסף שבו יוחלט לכמה זמן להשאיר את הגבס (ההמלצה שלה 4 שבועות). בינתיים מגבסים את הילד המבואס כי את הגבס, כידוע לכל, אסור להרטיב!

יוצאים מבית החולים די בזריזות (סיפור של שעתיים וחצי), מתמקמים בקמפינג ויוצאים לבדוק את הבריכה הטרמית של קתרין. קצת פחות נחמדה מאלו של מטרנקה, אבל אנחנו ממש לא מתלוננים, אלא ממהרים הישר אל המים הנעימים ומבלים שם את השעות הבאות. אפילו רועי מצליח לקמבן לעצמו רחצה בכל מיני פוזות משונות, כשאבא משגיח עליו ועל היד ודואג שהיא תשאר יבשה.

עם רדת החשיכה אנחנו נתקלים בכמויות מטורפות של ברחשים ויתושים שמאד אופיינים לטופ-אנד ומתחילים בנוהל קבוע של ריסוס עצמי והתמרחות אחת לכמה שעות.

יום ראשון, 22.5

40 ק"מ צפונית לקתרין נמצאים מפלי אדית. מקום מדהים! מפל ענקי, שופע מים, נופל לבריכה ענקית, צלולה וקרירה. הבריכה התחתונה עדיין לא בטוחה, בגלל התנינים, אבל הבריכה העליונה נקיה ופעילה. אנחנו מטפסים ק"מ אחד בעליה ומגיעים לבריכה המדהימה! המקום הכי יפה שראינו עד עכשיו! שוחים עם הזרם ונגדו, משכשכים בבריכות הקטנות שבין הסלעים, מתחרדנים על הסלעים, ופשוט לא רוצים ללכת משם. גם הנוף למטה, לכיוון 2 הבריכות התחתונות יפהפה!

אחרי זמן רב אנחנו חוזרים לאוטו וממשיכים צפונה לפארק קקדו. פארק לאומי שמתאפיין בתרבות אבורוג'ינית עשירה ובשטחי ענק של ביצות ושטחים המוצפים במים כל השנה ומהווים בית גידול לאלפי עופות, תנינים ושאר חיות. הבעיה היא שבין שאר החיות יש פה גם 10,000 סוגי חרקים (ואני לא מגזימה – זה נתון מתוך הפרוספקט שלהם) שאת רובם אנחנו לא ממש אוהבים..

אנחנו מגיעים לפארק בתחילתה של העונה היבשה שזו בדיוק התקופה שבה האבורוג'ינים יוזמים שריפות קטנות על מנת לדלל צמחיה ולעודד צמיחה של עשב טרי, כך שכל הדרך אנחנו נוסעים בין מדורות ומרגישים כמו בל"ג בעומר. עוד דבר שרואים הרבה בצידי הדרכים אלו קיני ענק של טרמיטים. יש קינים שמתנשאים לגובה של 2-3 מטרים!

לקקדו אנחנו מגיעים לקראת הערב והילדים עוד מספיקים לטבול בבריכה שבקמפינג.

יום שני, 23.5

בבוקר אנחנו מבקרים במרכז מידע שמוקדש להכרות עם התרבות, האומנות וההיסטוריה האבורוג'ינית. די מדהים לגלות שעד שפגשו באדם הלבן, לפני כ-150 שנה, האנשים האלה חיו פחות או יותר כמו האדם הקדמון. מצד שני, אין ספק שהם פיתחו מסורת מרשימה וטכניקות מדהימות להתמודד עם תנאי המחיה הקשים באאוטבק ובקקדו. אחד הדברים היפים בתרבות האבורוג'ינית זה שאין להם רכוש. למשל: הם לא בעלי הקרקע הם רק אחראים לה ודואגים לה ומטפלים בה במסירות על מנת שהיא תשיב להם בתמורה בהרבה יבול. המפגש עם האדם הלבן היה טראומתי לשני הצדדים ובעצם עד היום הבעיה עדיין קיימת. במשך כ-100 שנים האדם הלבן רמס את זכויותיהם, גירש אותם מאדמותיהם וניצל אותם ככוח עבודה זול (על גבול העבדות), ורק ב-50 השנים האחרונות חלק מהאדמות הוחזרו להם והוכרזו כשמורות (למשל האולרו או קקדו).

אחד הדברים המאפיינים את התרבות האבורוג'ינית הם ציורי קיר. ולכן אנחנו יוצאים לטיול לראות כמה ציורים כאלה. עינב טוענת שהיא מציירת יותר יפה. יש משהוא בדבריה.. בכל מקרה זו הזדמנות גם לטייל ולראות מקרוב שטחי ענק מוצפים מלאים בנופרים. בכל מקום שלטי ענק המזהירים מפני תנינים, סולטיז, ומזכירים שאסור לשחות או אפילו לעמוד קרוב למים.

אנחנו ממשיכים צפונה ונכנסים ממש ללב השמורה. יוצאים לטיול נוסף שכולל טיפוס לתצפית יפהפיה על שטחי ענק מוצפים. מדהים! הנוף ירוק ירוק, מרהיב והגודל של השטחים המוצפים בלתי נתפס.

ממשיכים לעוד מרפסת תצפית מעל בילבונג מלא חבצלות מים. מאד רוצים לראות תנינים אבל לא רואים.. לעומת זאת אנחנו רואים המון עופות, כמה קנגרואים ו-3 נחשים (שאחד מהם טייל לו להנאתו ליד שירותי הנשים בקמפינג).

 

לקראת ערב אנחנו מגיעים לקמפינג אחר בקצה הצפוני מערבי של השמורה והולכים לישון מוקדם כי מחר השכמה..


שקיעה מעל קקדו

יום שלישי, 24.5

ב-5 וחצי לפנות בוקר, בחושך מוחלט, אנחנו כבר קמים ועם הזריחה יוצאים לשיט על אחד משטחי ההצפה של נהר מרי. האזור מלא בחיות פעילות: בים, באויר וביבשה. מיד עם היציאה אנחנו רואים תנין ענקי, סולטי, ממרחק של כחצי מטר. בהמשך השיט אנחנו רואים עוד 4 או 5 תנינים, חלקם ממש מקרוב. חיה מפחידה, אבל מרשימה מאד! רואים המון המון ציפורים, ביניהן כמה עגורים ואפילו קן נשרים ואח"כ גם את הנשר עצמו. על החוף אנחנו רואים כמה חזירי בר ענקיים (בגודל של פרות) והמון קנגרואים קטנים וחמודים שמקפצים בחבורות. בקיצור, אנחנו מרגישים כמו בנשיונל ג'אוגרפיק! שיט מדהים!!

זריחה

עמית ותנין

בזאת סיימנו את סיורנו בקקדו (נכנסנו בכניסה הדרומית ויצאנו מהצפונית – מרחק של כ-300 ק"מ) ואנחנו ממשיכים עוד קצת צפונה ומגיעים בשעה טובה לדארווין!! מי היה מאמין?! לפני כ-6000 ק"מ כשיצאנו מאדלייד דארווין נראתה לנו כל-כך רחוקה ובלתי מושגת והנה אנחנו כאן! איזה כיף!

בזאת גם מסתיים חלקו השני של טיולנו באאוטבק J