שוטי, שוטי ספינתי

יום שלישי, 21.6

בבוקר אנחנו ניפרדים ממישן ביץ' ויוצאים בדרכנו דרומה לכיוון טאונסוויל. בדרך אנחנו עוצרים ב"פייב מיילס הול" ושם אנחנו פוגשים איום תת מימי חדש (כבר חשבנו שפגשנו את כולם), בצורת דג אבן ארסי שחי בנחלים, בן-דודם של דגי האבן מהשונית. בכל מקרה, שי נכנס לשחיית התרעננות בעוד רועי מסתפק בטבילת רגליים והילדות עובדות בחוברת החשבון של עינב, עינב נכנסה לאטרף של תרגלי חשבון.

ממשיכים דרומה עד לאינגהם שם אנחנו משאירים את ויקטוריה ובלעדיה נוסעים לראות את מפלי וולמארט. מפלים גבוהים (מאד!!) ומרשימים מאד. רק חבל שאי אפשר להגיע אליהם למטה. חוזרים לאינגהם, עוצרים להפסקת צהריים מחברים את ויקטוריה וממשיכים דרומה. חולפים על פני טאונסוויל החביבה וממשיכים עד לאייר, עיירה קטנה ולא באמת חשובה, שם אני יוצאת לריצה.

היום יומולדת לדור! ולא סתם יומולדת – בר-מצווה!! המון המון מזל טוב! אושר ועושר, בריאות וכושר.. אוהבים אותך מלא מלא!!

יום רביעי, 22.6

בבוקר אנחנו ממשיכים בנסיעה דרומה עד לארלי ביץ' עיירת הגישה לאיי ויטסאנדיי. עיירה קטנה אבל מלאה תרמילאים, אכסניות וסוכנויות נסיעות שמנסות למכור לך את חבילת ההפלגה שלהם לאיים. איי ויטסאנדיי זו קבוצה של 74 איים, בגדלים שונים, שהם בעצם שוניות אלמוגים. חלק מהאיים הם רק גבעות חול ועל חלקם צומחים יערות. לאורך אלפי שנים חלק מהשוניות נחשף לאויר ונשחק עד שהפך לחול שעליו צומחים עצים. האיים לא מיושבים, מלבד ריזורט מפואר שהוקם על אחד מהם. אחרי בדיקה ולבטים אנחנו בוחרים בהפלגה שיוצאת מחר בצהריים וחוזרת לחוף בשבת בצהריים, אחת הבודדות שמסכימה לקחת גם ילדים.

אחרי שבחרנו הפלגה, אנחנו בוחרים גם קמפינג, מתמקמים ושי ואני יוצאים לחפש מוסך שיסכים לבצע לג'סטין החלפת שמנים (כן, עברנו כבר מעל 5000 ק"מ מאז דארווין). לשמחתנו אנחנו מוצאים מוסך קטן וחביב וקובעים איתו למחרת על הבוקר.

אחרי שגם החלק הזה טופל, הגיע הזמן להסתובב קצת בעיר. כל העיר היא רחוב ראשי אחד, הומה בתרמילאים, טיילת יפה לאורך הים שמגיעה למרינה, שבה המון המון יאכטות מרשימות, ולגונה מלאכותית, שהיא בעצם בריכת שחיה גדולה ומושקעת הפתוחה לשימוש חופשי. אחרי סיבוב קטן וקצת שיטוט בחנויות אנחנו מגיעים ללגונה והילדים, כמובן, נכנסים מיד למים.

חוזרים לקמפינג שלנו שם מוקרן בערב סרט לכל המשפחה ואני ועמית צופות בו יחדיו.

 יום חמישי, 23.6

על הבוקר אנחנו מתייצבים במוסך ובמהירות רבה מסיימים את הטיפול התקופתי ברכב. חוזרים לקמפינג, אורזים קצת בגדים, מאפסנים את ויקטוריה ונוסעים למרינה. שם אנחנו משאירים את ג'סטין וממהרים לעלות על הסירה שלנו. הסירה שלנו היא בעצם סוג של יאכטה קטנה או קטאמראן גדול שמתאים ל-14 נוסעים. מלבדנו באניה יש זוג קנדי, זוג בלגי, 2 בנות מאירלנד ואחת משוויץ. את הסירה מפעילים בחור אוסטרלי, כריס, ובחורה מאירלנד, טריש. בקיצור, קיבוץ גלויות חביב ומשעשע.

עולים לסירה, מקבלים תדרוך, מתמקמים בתאים (הקטנטנים) ויוצאים לדרך. הפלגה של כשעתיים וחצי עד לאיי ויטסאנדי. למרות הגלים הדרך עוברת עלינו בנעימים. שי ואני על הסיפון מקשקשים עם האנשים האחרים ואילו הילדים העדיפו לרדת למטה לתאים שלנו ופשוט נירדמו.

התא שלנו

לקראת שקיעה אנחנו מגיעים לאי שלנו ללילה הזה, עוגנים במפרץ (כדי שתהיה לנו הגנה מפני הרוחות), אוכלים ונהנים מהשקיעה ומרחש הגלים.

על הסיפון יש ג'אקוזי קטנטן עם מי ים חמים חמים והילדים חונכים אותו. בהמשך ההפלגה הוא ישמש את כולם להפשרה ופינוק אחרי כל טבילה ושנירקול.

ממש לפני שכולם הולכים לישון שי שם לב לרעשים מאחורי הסירה ואנחנו מגלים דולפין ששוחה ממש לידינו ואפשר לראות אותו בגלל האורות התת מימיים של הסירה!!

לילה סביר עובר עלינו, כשלמרות הרעשים והטלטולים הקלים אנחנו מצליחים לישון (רוב הזמן).

יום שישי, 24.6

יום שכולו הפלגה ושנירקולים!!

השכמה, ארוחת בוקר וב-8 בבוקר כבר היינו במים באתר השנירקולים הראשון. בסירת גומי קטנה אנחנו יורדים אל החוף. בחוץ עדיין קריר אבל המים חמימים ונעימים ומתחת למים מתגלה עולם יפהפה, מלא חיים וצבעים. כמויות שלא יאמנו של דגים צבעוניים ששוחים סביבנו וממש נוגעים בנו. אפילו עינב, עטופה ב-2 חליפות ובחליפת הצלה, צפה, משנרקלת ומתלהבת. אני משנרקלת עם רועי ובשלב מסוים אנחנו טיפה מתרחקים ורואים גם סטינגר ריי שמרחף מעל הקרקעית. מקסים!

חוזרים לסירה הגדולה וממשיכים לאי הבא ולמפרץ אחר, יפה לא פחות. שוב יורדים אל החוף לשנרקל. אבל הפעם עמית יוצאת לצלילת הכרות!! טריש היא מדריכת צלילה והיא לוקחת איתה את עמית לצלילה פרטית. הילדה מככבת, זוכה להמון מחמאות וחוזרת מאושרת מהחוויה. בינתיים אני ורועי משנרקלים להנאתנו בעוד שי ועינב נשארו להתחרדן על הסירה.

ארוחת צהריים ועוד הפלגה קצרה עד לאי הבא ולמפרץ הבא. הפעם אני ו-2 הבלגים (שגם להם יש רישיון) יורדים לצלול עם טריש. צלילה מעולה! כרגיל, יש במקום המון אלמוגים צבעוניים והמון דגים אבל הפעם הם ענקיים! ממש! במהלך הצלילה טריש אוספת כוכב ים כתום ומעבירה אותו בינינו ובהמשך אנחנו רואים צב ענקי מתחבא מתחת לסלע. אחרי שעה ארוכה שבה אנחנו בוחנים אותו והוא מסתכל עלינו, אנחנו זזים אחורה והוא יוצא ממחבואו ושוחה ממש בינינו. מדהים! הוא כזה יפה וכזה חמוד!

בינתיים, מעלינו, עמית ורועי משנרקלים ורואים את אותם הדגים הגדולים, רק מלמעלה. בעוד שי ועינב ממשיכים בהתחרדנות על הסירה.

חוזרים לסירה ואחרי הפלגה קצרה נוספת מגיעים לאי קטנטן שכולו חוף לבן שצץ מעל המים באמצע הים. שוב יורדים לחוף בקבוצות בסירת הגומי הקטנה. באמצע השיט הקצרצר מהסירה לחוף מופיע עוד צב ים ממש ליד סירת הגומי שלנו! עולים על החוף ומבלים עליו את הזמן שנותר עד לשקיעה היפהפיה! שקיעה שחותמת יום עמוס ומוצלח מאד!

חוזרים לסירה, מפליגים קצרות למפרץ שבו נעגון ללילה, ארוחת ערב, סרט (על הסיפון יש מקרני DVD קטנים, פרטיים, ועמית ואני רואות קומדיה רומנטית) ולמיטה.

יום שבת, 25.6

שוב השכמה ושוב ב-8 אנחנו כבר במפרץ יורדים לשנרקל. עמית ורועי יוצאים עם סירת הגומי הראשונה שמורידה את המשנרקלים בקפיצה ישירות מעל לשונית. שי ואני מפליגים עם עינב בקבוצה השניה ומבקשים לרדת לחוף על מנת שנוכל לארגן אותה. שוב המים יותר חמימים ממה שנדמה לנו וכולנו משנרקלים בהנאה.

חוזרים לסירה ונכנסים לג'אקוזי להתחמם ולהתפנק. רועי, עינב ואני נשארים במים החמים עוד קצת ומגלים שהסירה כבר התחילה להפליג חזרה לארלי ביץ'. הבעיה היא שהים סוער והג'אקוזי נמצא בחרטום כך שאנחנו מטלטלים וקופצים בצורה לא נעימה ודי מפחידה עד שכריס בא לחלץ אותנו ואחד אחד מעביר אותנו בשלום מהג'קוזי לבטן הסירה.

המשך ההפלגה חזרה לחוף קשה לכולם. כל 12 הנוסעים יושבים בחלק האחורי של הסירה (החלק שהכי פחות קופץ), באויר הפתוח ולכולם יש גוונים שונים של ירוק ופרצופים מסכנים. בשלב מסויים רועי מקיא את ארוחת הבוקר שלו אל מעבר לסיפון וזה דווקא משפר מאד את הרגשתו. כשאנחנו מתקרבים לארלי ביץ' הים נרגע, ההפלגה הופכת להיות נעימה וכולנו מרגישים הרבה יותר טוב.

ולמרות זאת, היה שיט נפלא!!

חוזרים לארלי ביץ'

מגיעים בצהריים, נפרדים בחיבוקים מהצוות המקסים, חוזרים לקמפינג בו איפסנו את ויקטוריה ודבר ראשון רצים למקלחות! אחרי יומיים של הרבה ים והרבה הפלגות ברוח כולנו נראים זוועה וזקוקים בדחיפות למקלחת חמה.. אוספים את ויקטוריה ומתחילים לנסוע דרומה. אחרי כשעתיים אנחנו עוצרים בעיירה שכוחת אל, בשם סרינה, ולמזלנו אנחנו תופסים את החלקה הפנויה האחרונה שנותרה בקמפינג המקומי.

יום ראשון, 26.6

שוב יום שכולו נסיעה. כבר הרבה זמן שלא היה לנו מן יום שכזה. יורדים כ-500 ק"מ דרומה עד לעיירת חוף בשם "1770". העצירה המשמעותית היחידה היתה בעיר בשם רוקהאמפטון שם ביקרנו בגן חיות קטן, חביב וחינמי. קנגרו וקואלות אף פעם לא נמאס לנו לראות, אבל הפעם עינב התעניינה במיוחד בכלבי הדינגו - הכנה לקראת פרייזר איילנד.

קצת מאוחר מהצפוי, בחושך מוחלט, אנחנו מגיעים ל-1770.

יום שני, 27.6

1770 היא עיירת חוף קטנטנה שנמצאת במקום שבו קפטן קוק ואנשי צוותו ירדו לחופי קווינסלנד בפעם הראשונה. היא נקראת 1770 על שם השנה שבה קרה המאורע המרגש.

בעיירה אין הרבה מה לעשות אבל עצרנו פה גם כדי לנוח מהנסיעה הארוכה, ומזו שעוד לפנינו בדרכנו לפרייזר איילנד (סה"כ כ-800 ק"מ מארלי ביץ' להרבי ביי), וגם כי מכאן ודרומה מתחילים חופי הגלישה של החוף המזרחי. ב-1770 יש ביה"ס לגלישה והילדים רצו ללמוד לגלוש. הבעיה היא שקמנו לבוקר אפור, סגרירי וגשום שבכלל לא נראה מתאים לכניסה לים. למרות מזג האויר אנחנו יוצאים לתצפית על החוף, כשבאמצע הדרך תופס אותנו גשם. מהתצפית הים נראה סוער והנוף אפור.

הגשם מבריח אותנו אל הספריה העירונית. אנחנו במחשב והילדים במשחקי קופסה. כשיצאנו מהספריה גילינו שמזג האויר השתפר פלאים. שמים כחולים ושמש חמימה קידמו את פנינו, אבל את שיעורי הגלישה להיום כבר פספסנו (הם בכל זאת יצאו בגשם). יוצאים לטייל על אחד החופים היפים שליד העיירה.

ממשיכים לביקור קצרצר במוזיאון המתאר את ההפלגה של קפטן קוק וספינתו, האנדוור. מבקרים גם באנדרטה הקטנה שמנציחה את הירידה ההיסטורית לחוף ואז מתמקמים בחוף יפה אחר. בחוף הרבה עצי מנגרוביים יפים ומרשימים, ולידו טיילת ובה מתקנים לילדים, שולחנות ומתקני מנגל חופשיים לשימוש הציבור. הילדים במתקנים ואני ושי יוצאים לריצה לאורך החוף (סופסוף – אחרי 6 ימים!).