הילדה הכי יפה בגן

יום שלישי, 28.6

בבוקר אנחנו ממשיכים דרומה עד להרביי ביי. מגיעים ומתחילים לברר איך אפשר להגיע ולטייל בפרייזר איילנד. בניגוד לארלי ביץ' שהיא קטנה וקומפקטית וכל סוכנויות הנסיעות נמצאות באותו הרחוב אחת ליד השניה, פה אנחנו נאלצים לנסוע מסוכנות לסוכנות עד שמתברר לנו מעל לכל ספק שהאופציה היחידה שעומדת בפנינו, כמשפחה, היא לשכור רכב 4X4 ולצאת לבדנו לאי. כעת נותר לנו רק לבחור אם נישן באוהל או בדירה. בהכירכם את הנפשות הפועלות – ברור לכם מה בחרנו..

אחרי שנקבעה התוכנית לימים הקרובים, אנחנו ממהרים להתמקם בקמפינג חביב לא רחוק מנקודת ההשכרה של הרכב, יוצאים לסופר להצטייד לקראת הימים הקרובים ואורזים.

יום רביעי, 29.6

השכמה מוקדמת, סיום אריזה וב-7 בבוקר אנחנו כבר בנקודת ההשכרה של הרכב. מקבלים תדרוך קצר על הנהיגה ברכב 4X4 באופן כללי וגם כמה הנחיות וטיפים מיוחדים לפרייזר איילנד, מעבירים את הציוד לרכב החדש ויוצאים לדרך.

נסיעה קצרה וכבר אנחנו על המעבורת המובילה לאי. פרייזר איילנד הוא אי החול הגדול בעולם! אי שכולו חול ים! על האי הזה אין כבישים, רק שבילי חול שעוברים באמצע האי בתוך יערות גשם סבוכים. חוץ מהם, ניתן (בשעות השפל בלבד) לנסוע בקלות ובחופשיות על החוף. כמו כן יש באי המון, אבל ממש המון, אגמים ונחלים. מקום קסום, אבל קשה לנהיגה. למזלנו בימים האחרונים ירד גשם בלילות ולכן תנאי הנהיגה באי טובים יחסית. כמו כן, על האי חיים כלבי דינגו שעלולים לתקוף אנשים, במיוחד ילדים (לא מזמן הותקפה ילדה בת 7) ולכן אסור לטייל לבד ובמיוחד אסור לילדים להסתובב לבדם. על המעבורת מחלקים עלוני הסברה וכללים להתנהגות נכונה ומה עושים אם פוגשים דינגו. הסברנו לילדים והם בהחלט נבהלו והפנימו.

מגיעים לאי, מעבירים ל-4X4 ומתחילים לנסוע עם ג'ק (עינב בחרה את השם) בחולות. שי עובד קשה בעוד אנחנו נהנים מאד מהדרך, מהנוף וגם מהקפיצות. מגיעים ל"תחנה המרכזית" שבאמצע האי. מקום שפעם שימש כמרכז הקהילתי של האנשים שגרו ועבדו באי. כיום יש שם מוזיאון קטן וכמה מסלולי הליכה ביער גשם. אנחנו בוחרים באחד מהם שעוברלאורכו של נחל קטן וצלול להדהים!

מכלאה לשמירת אוכל הרחק מהדינגו

משם אנחנו ממשיכים במסלול האגמים דרומה ועוברים בדרך מתפתלת בין 4 אגמים שליד 2 מהם גם ניתן לעצור ולהגיע עד למים. עוצרים, מסתכלים, טובלים רגליים, מצלמים וממשיכים הלאה, כי בינתיים לא מתחשק לנו להיכנס למים. הדרך צרה ומתפתלת והיא דו-כיוונית, רק שלמזלנו אנחנו כמעט לבד וכמעט ולא ניתקלים ברכבים שבאים מולנו. ממשיכים לנסוע עד שאנחנו מגיעים לחוף ואז עולים צפונה לאורך החוף המדהים (למזלנו בימים שהיינו באי שעות השפל חפפו, כמעט, לשעות האור). חוף יפהפה שפשוט תענוג לטייל או לנסוע עליו!

אגם ביראבין

אגם בומאג'ין

שי וג'ק

מגיעים לדירה שלנו. יופי של דירה! גדולה, נקיה ומאובזרת לחלוטין. אוכלים ארוחת צהריים ואז ממשיכים צפונה, קצת על החוף וקצת בחולות שבתוך האי, לאגם וואבי. בפניה מהחוף לשביל החול שנכנס לאי אנחנו ניתקלים ברכב שבדיוק חולץ אחרי שניתקע בחול העמוק. אני ושי יוצאים מהרכב שלנו על מנת לבדוק את השביל ולהחליט אם אפשר לנסוע בו, מתקדמים קצת ופתאום מולנו דינגו! הוא מסתכל עלינו, אנחנו מתסכלים עליו והופ הוא נעלם בין העצים.. מחליטים לנסות לעבור ו.. מצליחים!! כל הכבוד לנהג שלנו!! מגיעים לאגם וואבי המדהים!! אגם שמ-3 כיוונים מקיף אותו יער סבוך ומהצד הרביעי דיונת חול ענקית ונקיה שנראית כאילו אף אחד מעולם לא צעד עליה. תחילה אנחנו רואים את האגם מהתצפית ואז צועדים בתוך היער עד שמגיעים לדיונת החול. מטפסים (בקושי רב) על הדיונה ואז מראש הדיונה פשוט מתבקש לרוץ או להתגלגל במורד ישירות אל המים. מתבקש – אז איך נוכל לסרב?!?! למרות הרוח הקרה, הילדים מיד מתפשטים ומתחילים להתגלגל בחול ולרוץ אל תוך המים הצלולים והקפואים.. מקום מקסים! פשוט מקסים!

יום חמישי, 30.6

את היום הזה אנחנו מתחילים בנסיעה צפונה לאורך החוף עד ל"ראש אינדיאני", צוק גדול שמשקיף על החוף ומראשו ניתן, בימים יפים, לראות חיות במים (צבים, דולפינים וכו'). על מנת להגיע לשביל שמטפס על הצוק צריך לעקוף אותו דרך החולות – דרך שנודעה לשימצה כמקום מועד להתחפרות בחול. בחיל ורעדה אנחנו מנסים כוחנו ומצליחים לעבור בשלום. בצידו השני של הצוק מתגלה מפרץ יפהפה, מוגן מרוחות, והרבה אנשים משתזפים ומבלים בו. מטפסים לראש הצוק. הרוח הבוקר חזקה במיוחד ובראש הצוק אנחנו ממש נלחמים ברוח ומרגישים כאילו בעוד שניה פשוט נעוף למטה. גם הים סוער כך שחיות במים לא ראינו, אבל בכל זאת נהננו מהנוף.

ממשיכים עוד קצת צפונה (הכי צפונה שמותר לנסוע באי) ומגיעים לבריכות השמפניה. בריכות סלע טבעיות, בין הסלעים, שמלאות במי ים נקיים וצלולים ובגלל החול צבען כצבע השמפניה. עוד מקום יפהפה!! הילדים, כמובן, נכנסים למים..

חוזרים לראש אינדיאני ומשם חוזרים בהצלחה ובשלום לחוף. ממשיכים דרומה ועוצרים עצירה קצרצרה ליד עמודי חולות צבעוניים. משם אנחנו נוסעים לשרידי הספינה הטרופה "מראהו". ספינה שטבעה שם ב-1800?? וכיום נותר רק שלד מתכת חלוד. השלד החלוד בולט על החוף החשוף, ועל רקע הים הכחול והשמים הכחולים לא פחות מתקבלת תמונה יפהפיה! עמית ואני "חוקרות" את הספינה הטרופה ומשתעשעות במקום שעה ארוכה.

חולות צבעוניים

משם אנחנו ממשיכים לתחנתנו האחרונה ליום העמוס הזה, אלי קריק. אלי קריק הוא נחל גדול, הכי גדול באי, שזורמים בו המון מים מתוקים הנשפכים כמובן לים. ניתן לטייל במעלה הנחל ואז להיכנס למים ולשחות/לצוף/להיסחף איתם במורד הנחל בחזרה עד לחוף. המים, כרגיל, צלולים להפליא אבל הפעם הם דווקא חמימים ונעימים. והילדים, כרגיל, במים. שטים במורד הזרם.. עוד מקום יפהפה המצטרף לשאר המקומות המקסימים שיש באי הזה!!

יום שישי, 1.7

היום אנחנו עוזבים את פרייזר איילנד.. מתעוררים, אורזים ויוצאים לדרך, אבל לא לפני שנבקר באטרקציה מספר 1 של האי - אגם מקנזי, שנחשב לאגם היפה ביותר והכחול ביותר באי.
מזג האויר מעונן וסגרירי וכשאנחנו מגיעים לאגם יורד גשם. מחליטים להתרחק משם ולחזור יותר מאוחר נוסעים קצת בדרכים בתוך האי עד לתחנה המרכזית ונהנים שוב מהדרך ואז מסתובבים וחוזים לאגם מקנזי. הפעם השמים כחולים ושמש נעימה מקבלת את פנינו ואנחנו מתמקמים על החוף הלבן והמדהים שליד האגם ומתפעלים כמה המים כחולים ונקיים. רועי מחליט להיכנס למים ואחרי כמה דקות גם שי מצטרף אליו..

בפרייזר איילנד, בלי שעינב יודעת, עמית ואני קפצנו לחנות וקנינו לה בובת דינגו פרוותית, נעימה וחמודה.

ב-2 בצהרים אנחנו עולים על המעבורת וחוזרים להרווי ביי. מגיעים לחנות ההשכרה של הרכב, עוברים את הבדיקה ומקבלים בחזרה את ג'סטין. חוזרים לקמפינג לאסוף גם את ויקטוריה ומתלבטים האם להמשיך להתקדם דרומה כבר היום או להישאר לעוד לילה בהרווי ביי. העצלנות ניצחה והחלטנו להישאר בהרווי ביי. לצערנו בקמפינג שבו היינו כבר אין מקום בשבילנו ולכן אנחנו עוברים קמפינג, מתמקמים ויוצאים לקרוע את העיר.. האמת היא שלכבוד היומולדת של עינב החלטנו לפנק אותה בערב לבחירתה. כך יצא שאחריי ארוחה במקדולנד הלכנו לשחק באולינג במקום ממש נחמד עם מוזיקה ואורות צבעוניים. היה ממש כיף והילדה מאד מאד נהנתה! היא כל כך מתרגשת מהיומולדת שלה שרק על זה היא מדברת כבר כמה ימים.

אחרי שכולם נרדמים אני מתחילה לעבוד. אופה עוגה, מנפחת בלונים, מקשטת את הקראוון ואת העוגה ורק כשהכל מוכן סופסוף גם אני פורשת למיטה..

יום שבת, 2.7, היומולדת של עינבי !!!

עינב קמה בהתרגשות גדולה ומגלה להפתעתה את הקראוון המקושט, העוגה והמתנה. אושר גדול!! לא להאמין שהפשושה כבר בת 6..

אחרי חגיגת היומולדת אנחנו אורזים ונוסעים דרומה עד לבריסביין. מתמקמים בקמפינג ויוצאים להכיר את העיר. מטיילים במדרחוב שבו יש שוק בימי שבת וראשון. השוק עצמו לא משהוא מבחינת הסחורה, אבל המדרחוב עמוס באנשים ובחנויות כמו שכבר הרבה הרבה זמן לא ראינו..

כשמחשיך ומתקרר אנחנו חורים למכונית ונוסעים לסיבוב קצר במרכז העיר המואר והשוקק חיים. עוברים ליד נהר בריסביין הגדול, שחוצה את העיר, כשלפתע אנחנו רואים מעברו השני גלגל ענק (גדול מאד) יפהפה שעומד ממש על הגדה שמולנו. מיד אנחנו מחליטים לעלות עליו. מלמעלה אכן רואים ממש ממש טוב וממש יפה את כל העיר וברמקולים של התא, השקוף והסגור, שומעים הסברים על האתרים השונים שאנחנו רואים.

חוזרים לקמפינג ושוב חוגגים יומולדת לעינב, הפעם בשיחות וידאו נרגשות עם הסבתות והסבא.

מזל טוב ילדה מקסימה שלי!!